לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252387
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252475
גיטין דף כג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
והוא שהיה גדול עומד על גביו. א”ל רב נחמן, אלא מעתה עובד כוכבים וישראל עומד על גביו, הכי נמי דכשר? וכי תימא ה”נ, והתניא ‘עובד כוכבים פסול’! עובד כוכבים לדעתיה דנפשיה עבד. הדר אמר רב נחמן, לאו מילתא היא דאמרי, דמדקא פסיל ליה לעובד כוכבים לענין הבאה – מכלל דלענין כתיבה כשר. והתניא ‘עובד כוכבים פסול’? ההיא ר”א היא דאמר עדי מסירה כרתי, ובעינן כתיבה לשמה, והא ודאי עובד כוכבים אדעתיה דנפשיה קעביד. אמר רב נחמן, אומר היה ר”מ, אפי’ מצאו באשפה, חתמו ונתנו לה – כשר. איתיביה רבא לרב נחמן, (דברים כד) ‘וכתב לה’ – לשמה; מאי לאו כתיבת הגט? לא, חתימת עדים. איתיביה רבא, ‘כל גט שנכתב שלא לשום אשה – פסול’? אימא ‘שנחתם שלא לשום אשה – פסול’. איתיביה, ‘כשהוא כותבו – כאילו כותבו לשמה’; מאי לאו כשהוא כותבו לתורף לשמה – כאילו כותבו לטופס לשמה? לא, כשהוא חותמו לשמה – כאילו כותבו לשמה. ואיבעית אימא, הני מתני’ מני? ר”א היא דאמר עדי מסירה כרתי. ורב יהודה אמר שמואל, והוא ששייר מקום התורף. וכן א”ר חגא משמיה דעולא, והוא ששייר מקום התורף, ור”א היא. ורבי זריקא אמר רבי יוחנן, אינה תורה. מאי ‘אינה תורה’? אמר רבי אבא, כאן הודיעך שאין כח לשמה, ור”מ היא דאמר עדי חתימה כרתי. והאמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן, ר”א היא? אמוראי נינהו ואליבא דר’ יוחנן: מתני’. הכל כשרין להביא את הגט, חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים. קיבל הקטן והגדיל, חרש ונתפקח, סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה, עובד כוכבים ונתגייר – פסול. אבל פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה – כשר. זה הכלל, כל שתחילתו וסופו בדעת – כשר: גמ’. בשלמא חרש שוטה וקטן – דלאו בני דיעה נינהו, עובד כוכבים נמי – דלאו בר היתירא הוא, אלא סומא אמאי לא? אמר רב ששת, לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו. מתקיף לה רב יוסף, היאך סומא מותר באשתו? היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה? אלא בטביעות עינא דקלא, הכא נמי בטביעות עינא דקלא! אלא א”ר יוסף, הכא בחוצה לארץ עסקינן, דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ולא מצי למימר. א”ל אביי, אלא מעתה פתוח ונסתמא, דמצי אמר, הכי נמי דכשר? והא קתני ‘פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח כשר’, חזר ונתפתח – אין, לא חזר ונתפתח – לא! ה”ה דאף על גב דלא חזר ונתפתח, ואיידי דקתני שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה, טעמא דחזר ונשתפה, הא לא חזר ונשתפה – לא, תנא נמי פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח. אמר רב אשי, דיקא נמי דקתני ‘זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת כשר’, ולא קתני ‘כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר’, ש”מ. בעו מיניה מרבי אמי, עבד מהו שיעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה? אמר להו, מדקא פסיל ליה לעובד כוכבים –
עמוד ב
מכלל דעבד כשר. אמר רב אסי, אמר רבי יוחנן, אין העבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה – לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין. מתקיף לה ר’ אלעזר, טעמא במילתא דליתיה, הא במילתא דאיתיה – כשר, והא עובד כוכבים והא כותי דאיתנהו בתורת תרומה דנפשייהו, דתנן ‘העובד כוכבים והכותי שתרמו משלהם תרומתם תרומה’, ותנן ‘עובד כוכבים שתרם של ישראל אפי’ ברשות אין תרומתו תרומה’, מאי טעמא לאו משום דכתיב (‘אתם’) (במדבר יח) ‘גם אתם’ – מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל? אמרי דבי ר’ ינאי, לא, מה אתם בני ברית – אף שלוחכם בני ברית. אמר ר’ חייא בר אבא, א”ר יוחנן, אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה – לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין, ואע”פ ששנינו ‘הרי את שפחה וולדך בן חורין – אם היתה עוברה זכתה לו’. מאי ‘אם היתה עוברה זכתה לו’? כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר, ר’ יוחנן תרתי אמר, נראים דברים שהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו, ואם לחשך אדם לומר – זו הלכה שנויה ‘אם היתה עוברה זכתה לו’, אמור לו – שני גדולי הדור פירשו את הדבר, ר’ זירא ור’ שמואל בר רב יצחק, חד אמר הא מני רבי היא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה, וחד אמר מאי טעמא דרבי בהא? קסבר עובר ירך אמו הוא, ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה: מתני’. אף הנשים שאינן נאמנות לומר ‘מת בעלה’, נאמנות להביא את גיטה – חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה. מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח. האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם: גמ’. והתניא ‘כשם שאין נאמנות לומר מת בעלה כך אין נאמנות להביא גיטה’? אמר רב יוסף, לא קשיא, כאן בארץ, כאן בחו”ל. בארץ דלאו אדיבורה דידה קא סמכינן – מהימנא, בחו”ל דאדיבורה דידה קא סמכינן – לא מהימנא. א”ל אביי, אדרבה, איפכא מסתברא! בארץ – דאי אתי בעל מערער משגחינן ביה, דאיכא למימר לקלקולא קא מיכוונה – לא מהימנא, בחוצה לארץ – דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה – מהימנא. תניא כוותיה דאביי, ר”ש בן אלעזר אומר משום ר”ע, אשה נאמנת להביא גיטה, מק”ו, ומה נשים שאמרו חכמים אין נאמנות לומר מת בעלה – נאמנות להביא גיטה, היא שנאמנת לומר מת בעלה – אינו דין שנאמנת להביא גיטה?
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
