לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252375
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252463
גיטין דף יא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
בשמות מובהקין. היכי דמי שמות מובהקין? אמר רב פפא, כגון הורמיז ואבודינא, בר שיבתאי ובר קידרי ובאטי ונקים אונא. אבל שמות שאין מובהקים, מאי? לא? אי הכי, אדתני סיפא ‘לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט’, לפלוג וליתני בדידה – ‘בד”א? בשמות מובהקין, אבל שמות שאין מובהקין – לא’? הכי נמי קאמר, ‘בד”א? בשמות מובהקין, אבל בשמות שאין מובהקין – נעשה כמי שנעשו בהדיוט ופסולין’. ואיבעית אימא, סיפא אתאן לגיטי ממון, והכי קאמר, ‘לא הוזכרו גיטי ממון דפסולים אלא בזמן שנעשו בהדיוט’. תניא, ‘אמר ר’ אלעזר בר’ יוסי, כך אמר ר”ש לחכמים בצידן, לא נחלקו ר”ע וחכמים על כל השטרות העולין בערכאות של עובדי כוכבי’ שאע”פ שחותמיהן עובדי כוכבים כשרים ואפי’ גיטי נשים ושחרורי עבדים, לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט – שר”ע מכשיר וחכמים פוסלים, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים; רשב”ג אומר, אף אלו כשירין במקום שאין ישראל חותמין, אבל במקום שישראל חותמין – לא’. מקום שאין ישראל חותמין נמי, ליגזור אטו מקום שישראל חותמין? שמא בשמא מחליף, אתרא באתרא לא מחליף. רבינא סבר לאכשורי בכנופיאתה דארמאי. א”ל רפרם, ערכאות תנן. אמר רבא, האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל – מגבינן ביה מבני חרי. והא לא ידעי למיקרא? בדידעי. והא בעינא כתב שאינו יכול לזייף וליכא? בדאפיצן. והא בעינא צריך שיחזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא? בדמהדר. א”ה ממשעבדי נמי? לית ליה קלא. בעא מיניה ריש לקיש מר’ יוחנן,
עמוד ב
עדים החתומין על הגט ושמותן כשמות עובדי כוכבים, מהו? אמר ליה, לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנו, ודוקא לוקוס ולוס דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו, אבל שמהתא אחריני דשכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו – לא. איתיביה, ‘גיטין הבאים ממדינת הים ועדים חתומים עליהם, אע”פ ששמותיהן כשמות עובדי כוכבים – כשירין, מפני שרוב ישראל שבחו”ל שמותיהן כשמות עובדי כוכבים’? התם כדקתני טעמא, ‘מפני שרוב ישראל שבחוץ לארץ שמותיהן כשמות עובדי כוכבים’. ואיכא דאמרי, כי מתניתא בעא מיניה, ופשט ליה ממתניתא: מתני’. האומר ‘תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי’ – אם רצה לחזור בשניהן יחזור, דברי ר”מ. וחכ”א, בגיטי נשים, אבל לא בשחרורי עבדים, לפי שזכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו, שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי, ושלא לזון את אשתו אינו רשאי. אמר להם, והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו? אמרו לו, מפני שהוא קניינו: גמ’. יתיב רב הונא ורב יצחק בר יוסף קמיה דר’ ירמיה, ויתיב ר’ ירמיה וקא מנמנם, ויתיב רב הונא וקאמר, ש”מ מדרבנן – התופס לבעל חוב קנה. א”ל רב יצחק בר יוסף, ואפי’ במקום שחב לאחרים? א”ל, אין. אדהכי איתער בהו ר’ ירמיה, אמר להו, דרדקי! הכי א”ר יוחנן, התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים – לא קנה, וא”ת משנתינו? כל האומר ‘תנו’ כאומר ‘זכו’ דמי. אמר רב חסדא, התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים – באנו למחלוקת רבי אליעזר ורבנן, דתנן, ‘מי שליקט את הפאה ואמר הרי זו לפלוני עני – ר’ אליעזר אמר זכה לו, וחכ”א יתננו לעני הנמצא ראשון’. אמר אמימר, ואיתימא רב פפא,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
