לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252372
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252460
גיטין דף ח
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
העשויה לברוח, אבל עציץ שאינו עשוי לברוח – לא, אי נמי עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בספינה דלא מפסיק אדרא, דמיא כי ארעא סמיכתא דמיא, אבל עציץ דמפסיק אוירא – לא. רב נחמן בר יצחק אמר, בנהרות דארץ ישראל דכולי עלמא לא פליגי, אלא כי פליגי בים הגדול, דתניא, ‘איזהו ארץ ואיזהו חוצה לארץ? כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים – ארץ ישראל, מטורי אמנון ולחוץ – חוצה לארץ. הנסין שבים – רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים, מן החוט ולפנים – א”י, מן החוט ולחוץ – חו”ל. רבי יהודה אומר, כל שכנגד ארץ ישראל – הרי הוא כא”י, שנאמר (במדבר לד ו) ‘וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים’. והנסין שבצדדין – רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהן מקפלוריא ועד ים אוקיינוס ומנחל מצרים ועד ים אוקיינוס, מן החוט ולפנים – א”י, מן החוט ולחוץ – חו”ל’. ורבנן, האי ‘וגבול’ מאי עבדי ליה? מיבעי ליה לנסין. ורבי יהודה? נסין לא צריכי קרא: ר”מ אומר עכו כא”י וכו’: בעו מיניה מרבי חייא בר אבא, המוכר עבדו לסוריא – כמוכר בחו”ל דמי או לא? אמר להו, תניתוה ‘ר”מ אומר עכו כארץ ישראל לגיטין’, לגיטין – אין, לעבדים – לא, וכ”ש סוריא דמרחקא טובא!: ת”ר, בשלשה דרכים שוותה סוריא לארץ ישראל ובשלשה לחו”ל: סימן ע”ב ר”ק: עפרה טמא כחו”ל, והמוכר עבדו לסוריא כמוכר בחו”ל, והמביא גט מסוריא כמביא מחו”ל. ובשלשה לא”י – חייבת במעשר ובשביעי’ כא”י, והרוצה ליכנס לה בטהרה נכנס, והקונה שדה בסוריא
עמוד ב
כקונה בפרוארי ירושלים. חייבת במעשר ובשביעית כא”י – קסבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש. והרוצה ליכנס לה בטהרה נכנס – והאמרת עפרה טמא? בשידה תיבה ומגדל, דתניא ‘הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל – רבי מטמא, רבי יוסי ברבי יהודה מטהר’, ואפי’ רבי לא קא מטמא אלא בארץ העמים דגזרו על גושה ועל אוירה, אבל סוריא – על גושה גזרו, על אוירה לא גזרו. והקונה שדה בסוריא כקונה בפרוארי ירושלי’ – למאי הילכתא? אמר רב ששת, לומר שכותבין עליו אונו ואפילו בשבת. בשבת ס”ד? כדאמר רבא אומר לעובד כוכבים ועושה, ה”נ אומר לעובד כוכבים ועושה. ואע”ג דאמירה לעובד כוכבים שבות, משום ישוב א”י לא גזור רבנן: ת”ר, עבד שהביא גיטו וכתוב בו ‘עצמך ונכסיי קנויין לך’ – עצמו קנה, נכסים לא קנה: איבעיא להו, ‘כל נכסיי קנויין לך’ מהו? אמר אביי, מתוך שקנה עצמו קנה נכסים. א”ל רבא, בשלמא עצמו ליקני – מידי דהוה אגט אשה, אלא נכסים לא ליקני – מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא? הדר אמר אביי, מתוך שלא קנה נכסים – לא קנה עצמו. א”ל רבא, בשלמא נכסים לא ליקני – מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא, אלא עצמו ליקני – מידי דהוה אגט אשה? אלא אמר רבא, אחד זה ואחד זה – עצמו קנה, נכסים לא קנה. א”ל רב אדא בר מתנה לרבא, כמאן? כר”ש דאמר פלגינן דיבורא, דתנן, ‘הכותב כל נכסיו לעבדו – יצא בן חורין, שייר קרקע כל שהוא – לא יצא בן חורין, ר”ש אומר
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
