לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252370
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252458
גיטין דף ו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
אפי’ קן קולמוסא וקן מגילתא. תניא כוותיה דרב אשי, ‘המביא גט ממדינת הים, אפי’ הוא בבית וסופר בעלייה, הוא בעלייה וסופר בבית, אפי’ נכנס ויוצא כל היום כולו – כשר’; הוא בבית וסופר בעלייה – הא לא קא חזי ליה! אלא לאו כגון דשמע קן קולמוסא וקן מגילתא. אמר מר, ‘אפי’ נכנס ויוצא כל היום כולו כשר’. מאן? אילימא שליח – השתא הוא בבית וסופר בעלייה דלא חזי ליה אמרת כשר, נכנס ויוצא מיבעיא? אלא סופר, פשיטא! משום דנכנס ויוצא נפסליניה? לא צריכא, דנפק לשוקא ואתא, מהו דתימא איניש אחרינא אשכחיה ואמר ליה, קמ”ל: איתמר, בבל – רב אמר כא”י לגיטין, ושמואל אמר כחו”ל. לימא בהא קא מיפלגי, דמר סבר לפי שאין בקיאין לשמה והני גמירי, ומ”ס לפי שאין עדים מצויין לקיימו והני נמי לא שכיחי. ותסברא, הא רבה אית ליה דרבא! אלא דכ”ע בעינן לקיימו, רב סבר כיון דאיכא מתיבתא מישכח שכיחי, ושמואל סבר – מתיבתא בגירסייהו טרידי. איתמר נמי, אמר ר’ אבא אמר רב הונא, עשינו עצמינו בבבל כא”י לגיטין, מכי אתא רב לבבל. מתיב ר’ ירמיה, ‘ר’ יהודה אומר מרקם למזרח ורקם כמזרח מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום מעכו לצפון ועכו כצפון’ – והא בבל לצפונה דא”י קיימא, דכתיב (ירמיה א יד) ‘ויאמר ה’ אלי מצפון תפתח הרעה’, ותנן ‘ר”מ אומר עכו כא”י לגיטין’, ואפי’ ר”מ לא קאמר אלא בעכו דמקרבא, אבל בבל דמרחקא לא! הוא מותיב לה והוא מפרק לה, לבר מבבל. עד היכן היא היא בבל? אמר רב פפא, כמחלוקת ליוחסין כך מחלוקת לגיטין. ורב יוסף אמר, מחלוקת ליוחסין, אבל לגיטין – דברי הכל עד ארבא תניינא דגישרא. רב חסדא מצריך מאקטיספון לבי ארדשיר, ומבי ארדשיר לאקטיספון לא מצריך. לימא קסבר לפי שאין בקיאין לשמה, והני גמירי? ותסברא, והא רבה אית ליה דרבא! אלא דכ”ע בעינן לקיימו, והני כיון דאזלי לשוקא להתם – הנך ידעי בחתימות ידא דהני, והני בדהנך לא ידעי, מ”ט? בשוקייהו טרידי. רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא, רב ששת מצריך משכונה לשכונה, ורבא מצריך באותה שכונה. והא רבא הוא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו? שאני בני מחוזא דניידי. רב חנין מישתעי, רב כהנא אייתי גיטא, ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא אי מנהרדעא לסורא, אתא לקמיה דרב, א”ל, צריכנא למימר בפני נכתב ובפני נחתם או לא צריכנא? אמר ליה, לא צריכת,
עמוד ב
ואי עבדת אהנית. מאי אי עבדת אהנית? דאי אתי בעל מערער – לא משגחינן ביה, כדתניא, ‘מעשה באדם אחד שהביא גט לפני רבי ישמעאל, אמר לו, צריך אני לומר בפני נכתב ובפני נחתם או איני צריך? אמר לו, בני, מהיכן אתה”? אמר לו, רבי, מכפר סיסאי אני! אמר לו, צריך אתה לומר בפני נכתב ובפני נחתם שלא תיזקק לעדים; לאחר שיצא נכנס לפניו רבי אלעאי, אמר לו, רבי, והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום ארץ ישראל וקרובה לציפורי יותר מעכו’, ותנן ‘רבי מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגיטין’, ואפי’ רבנן לא פליגי עליה דר”מ אלא בעכו דמרחקא, אבל כפר סיסאי דמקרבא לא! ‘אמר לו, שתוק בני שתוק, הואיל ויצא הדבר בהיתר יצא! הא איהו נמי שלא תיזקק לעדים קאמר ליה? לא סיימוה קמיה. שלח ליה ר’ אביתר לרב חסדא, גיטין הבאים משם לכאן – אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. לימא קסבר לפי שאין בקיאין לשמה, והני גמירי? ותסברא, והא רבה אית ליה דרבא! אלא דכ”ע בעינן לקיימו, וכיון דאיכא רבים דסלקי ונחתי – מישכח שכיחי. אמר רב יוסף, מאן לימא לן דר’ אביתר בר סמכא הוא? ועוד, הא איהו דשלח ליה לרב יהודה בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן (יואל ד ג) ‘ויתנו (את) הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו’, וכתב ליה בלא שירטוט, וא”ר יצחק שתים כותבין שלש אין כותבין, במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין! א”ל אביי, אטו כל דלא ידע הא דר’ יצחק לאו גברא רבה הוא? בשלמא מילתא דתליא בסברא – לחיי, הא גמרא היא, וגמרא לא שמיע ליה; ועוד, הא ר’ אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה, דכתיב (שופטים יט ב) ‘ותזנה עליו פילגשו’, רבי אביתר אמר זבוב מצא לה, ר’ יונתן אמר נימא מצא לה, ואשכחיה ר’ אביתר לאליהו, א”ל, מאי קא עביד הקב”ה, א”ל, עסיק בפילגש בגבעה, ומאי קאמר? אמר ליה, ‘אביתר בני כך הוא אומר’, ‘יונתן בני כך הוא אומר’, א”ל, ח”ו, ומי איכא ספיקא קמי שמיא? א”ל, אלו ואלו דברי אלהים חיים הן – זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד. אמר רב יהודה, זבוב בקערה, ונימא באותו מקום; זבוב מאיסותא, ונימא סכנתא. איכא דאמרי, אידי ואידי בקערה, זבוב אונסא ונימא פשיעותא. אמר רב חסדא, לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל. אמר רב יהודה, אמר רב, כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו, סוף הוא בא לידי שלש עבירות – גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת. אמר רבה בר בר חנה, הא דאמרי רבנן ‘שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר’ – צריך
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
