לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263327
שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263210
בבא קמא דף ס
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
סלתא שרגא, דההוא ודאי מעשה דידיה גרמו: שלח ביד פקח הפקח חייב וכו’: אמר ר”נ בר יצחק, מאן דתני ‘ליבה’ לא משתבש, ומאן דתני ‘ניבה’ לא משתבש; מאן דתני ‘ליבה’ לא משתבש – דכתיב (שמות ג ב) ‘בלבת אש’, ומאן דתני ‘ניבה’ לא משתבש – דכתיב (ישעיה נז יט) ‘בורא ניב שפתים’: לבתה הרוח כולן פטורין: ת”ר, ליבה ולבתה הרוח, אם יש בלבויו כדי ללבותה – חייב, ואם לאו – פטור. אמאי? ליהוי כזורה ורוח מסייעתו? אמר אביי, הכא במאי עסקינן? כגון שליבה מצד אחד ולבתו הרוח מצד אחר. רבא אמר, כגון שליבה ברוח מצויה ולבתו הרוח ברוח שאינה מצויה. ר’ זירא אמר, כגון דצמרה צמורי. רב אשי אמר, כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו – ה”מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל הכא – גרמא בעלמא הוא, וגרמא בנזקין פטור: מתני’. השולח את הבערה ואכלה עצים או אבנים או עפר – חייב, שנאמר (שמות כב ה) ‘כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה’: גמ’. אמר רבא, למה לי דכתב רחמנא קוצים גדיש קמה ושדה? צריכי, דאי כתב רחמנא קוצים – ה”א קוצים הוא דחייב רחמנא משום דשכיח אש גבייהו ושכיח דפשע, אבל גדיש דלא שכיח אש גבייהו ולא שכיח דפשע – אימא לא; ואי כתב רחמנא גדיש – הוה אמינא גדיש חייב רחמנא משום דהפסד מרובה הוא, אבל קוצים דהפסד מועט – אימא לא; קמה למה לי? מה קמה בגלוי אף כל בגלוי, ולר’ יהודה דמחייב אנזקי טמון באש – קמה למה לי? לרבות כל בעלי קומה. ורבנן, לרבות כל בעלי קומה מנא להו? נפקא להו מ’או הקמה’. ורבי יהודה, ‘או’ מיבעי ליה לחלק. ורבנן, לחלק מנא להו? נפקא להו מ’או השדה’. ורבי יהודה, איידי דכתב רחמנא ‘או הקמה’ – כתב ‘או השדה’. שדה למה לי? לאתויי לחכה נירו וסכסכה אבניו. ולכתוב רחמנא שדה ולא בעי הנך? צריכא, דאי כתב רחמנא שדה – הוה אמינא מה שבשדה אין מידי אחרינא לא, קמ”ל. אר”ש בר נחמני, א”ר יונתן, אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר ‘כי תצא אש ומצאה קוצים’ – אימתי אש יוצאה? בזמן שקוצים מצוין לה, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר ‘ונאכל גדיש’ – ‘ואכל גדיש’ לא נאמר אלא ‘ונאכל גדיש’, שנאכל גדיש כבר: תאני רב יוסף, מאי דכתיב (שמות יב כב) ‘ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר’? כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים, ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר (יחזקאל כא) ‘והכרתי ממך צדיק ורשע’. בכי רב יוסף, כולי האי נמי לאין דומין! א”ל אביי, טיבותא הוא לגבייהו, דכתיב (ישעיה נז א) ‘כי מפני הרעה נאסף הצדיק’. אמר רב יהודה, אמר רב,
עמוד ב
לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב, שנאמר (שמות יב כב) ‘ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר’. ת”ר, דבר בעיר – כנס רגליך, שנאמר ‘ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר’, ואומר (ישעיה כו כ) ‘לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך’, ואומר (דברים לב כה) ‘מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה’. מאי ‘ואומר’? וכי תימא ה”מ בליליא, אבל ביממא לא? תא שמע ‘לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך’; וכי תימא ה”מ [היכא] דליכא אימה מגואי, אבל היכא דאיכא אימה מגואי כי נפיק יתיב ביני אינשי בצוותא בעלמא טפי מעלי? ת”ש ‘מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה’ – אע”ג דמחדרים אימה מחוץ תשכל חרב. רבא בעידן רתחא הוי סכר כוי, דכתי’ (ירמיה ט כ) ‘כי עלה מות בחלונינו’. ת”ר, רעב בעיר – פזר רגליך, שנא’ (בראשית יב י) ‘ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה [לגור] (ויגר) שם’, ואומר (מלכים ב ז ד) ‘אם אמרנו נבא העיר והרעב בעיר ומתנו שם’. מאי ‘ואומר’? וכי תימא ה”מ היכא דליכא ספק נפשות, אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא? ת”ש (מלכים ב ז ד) ‘לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה’. ת”ר, דבר בעיר – אל יהלך אדם באמצע הדרך, מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים. דכיון דיהיבא ליה רשותא – מסגי להדיא. שלום בעיר – אל יהלך בצדי דרכים. דכיון דלית ליה רשותא, מחבי חבויי ומסגי. ת”ר, דבר בעיר – אל יכנס אדם יחיד לבית הכנסת, שמלאך המות מפקיד שם כליו. וה”מ היכא דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלו ביה עשרה. ת”ר, כלבים בוכים – מלאך המות בא לעיר, כלבים משחקים – אליהו הנביא בא לעיר. וה”מ דלית בהו נקבה: יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר’ יצחק נפחא, מר א”ל לימא מר שמעתתא, ומר א”ל לימא מר אגדתא. פתח למימר אגדתא ולא שביק מר, פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר. אמר להם, אמשול לכם משל, למה הדבר דומה? לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה ואחת זקינה, ילדה מלקטת לו לבנות, זקינה מלקטת לו שחורות, נמצא קרח מכאן ומכאן! אמר להן, אי הכי אימא לכו מלתא דשויא לתרוייכו – (שמות כב ה) ‘כי תצא אש ומצאה קוצים’ – תצא מעצמה, ‘שלם ישלם המבעיר את הבערה’ – אמר הקב”ה, עלי לשלם את הבערה שהבערתי, אני הציתי אש בציון שנאמר (איכה ד יא) ‘ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה’, ואני עתיד לבנותה באש שנאמר (זכריה ב ט) ‘ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה; שמעתתא – פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו, לומר לך – אשו משום חציו: (שמואל ב כג טו) ‘ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער, ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער’ [וגו’]. מאי קא מיבעיא ליה? אמר רבא, אמר ר”נ, טמון באש קמיבעיא ליה, אי כר’ יהודה אי כרבנן, ופשטו ליה מאי דפשטו ליה. רב הונא, אמר גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו, וקא מיבעיא ליה – מהו להציל עצמו בממון חבירו? [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים