לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=269971
שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=270088
בבא מציעא דף יט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
אירכס ליה גיטא בי מדרשא, אמר, אי סימנא אית לי בגויה, אי טביעות עינא אית לי בגויה, אהדרוה ניהליה. אמר, לא ידענא אי משום סימנא אהדרוה ניהלי וקא סברי סימנין דאורייתא, אי משום טביעות עינא אהדרוה ניהלי ודוקא צורבא מדרבנן, אבל איניש דעלמא – לא. גופא, מצא גט אשה בשוק, בזמן שהבעל מודה – יחזיר לאשה, אין הבעל מודה – לא יחזיר לא לזה ולא לזה. בזמן שהבעל מודה מיהא יחזיר לאשה, וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן לה עד תשרי ואזל בעל זבין פירי מניסן ועד תשרי ומפקא לגיטא דכתב בניסן ואתיא למטרף לקוחות שלא כדין? הניחא למ”ד כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות – שפיר, אלא למ”ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה מאי איכא למימר? כי אתיא למטרף אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך. ומאי שנא משטרי חוב, דתנן ‘מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר’, ואוקימנא כשחייב מודה ומשום שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי וקא טריף לקוחות שלא כדין – התם נמי ליהדר וכי אתי למטרף נימא ליה אייתי ראיה אימת מטא שטר חוב לידך? אמרי, הכא גבי גט אשה אתי לוקח ותבעה, אמר, האי דהדרוה ניהלה רבנן לגיטא – משום דלא תעגין ותיתיב, השתא דקא אתיא למטרף – תיזל ותיתי ראיה אימת מטא גיטא לידה; הכא גבי שטר חוב לא אתי לוקח ותבע, מדאהדרוה ניהליה רבנן לשטר חוב – פשיטא, למאי הלכתא אהדרוה ניהליה? למטרף הוא! שמע מינה קמו רבנן במילתא, ומקמי דידי מטא שטרא לידיה: שחרורי עבדים וכו’: ת”ר, מצא שטר שחרור בשוק, בזמן שהרב מודה – יחזיר לעבד, אין הרב מודה – לא יחזיר לא לזה ולא לזה. בזמן שהרב מודה מיהא יחזיר לעבד, ואמאי? ניחוש שמא כתב ליתן לו בניסן ולא נתן לו עד תשרי ואזל עבדא וקנה נכסין מניסן ועד תשרי ואזיל הרב וזבנינהו ומפיק ליה לשחרור דכתב בניסן וקא טריף לקוחות שלא כדין? הניחא למ”ד זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות וכאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין ליה – שפיר, אלא למ”ד חוב הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות מאי איכא למימר? דכי אתי למטרף אמרינן ליה אייתי ראיה אימת מטא שחרור לידך: דייתיקי מתנה וכו’: ת”ר, איזו היא דייתיקי? דא תהא למיקם ולהיות, שאם מת – נכסיו לפלוני. מתנה – כל שכתוב בו ‘מהיום ולאחר מיתה’. אלמא אי כתיבא ‘מהיום ולאחר מיתה’ הוא דקני, ואי לא – לא קני? אמר אביי, הכי קאמר, איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה? כל שכתוב בה ‘מהיום ולאחר מיתה’. טעמא דלא אמר תנו, הא אמר תנו – נותנין, ורמינהו ‘מצא דייתקאות אפותיקאות ומתנות – אע”פ ששניהם מודין לא יחזיר לא לזה ולא לזה’? אמר רבי אבא בר ממל, לא קשיא,
עמוד ב
הא בבריא והא בשכיב מרע; מתניתין דקתני הא אמר תנו נותנין – בשכיב מרע, דבר מהדר הוא, דאמרינן מאי איכא למימר? דלמא כתבה מעיקרא להאי ואמליך ולא יהבה ניהליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהביה ניהליה, השתא קא הדר ביה מההוא דיהבה ניהליה? אי במתנת בריא יהבה ליה – לית ליה פסידא, דכי נפקא תרתי – בתרייתא זכי, דהא הדר ביה מקמייתא, אי במתנת שכיב מרע נמי יהבה ניהליה – לית בה פסידא, דבתרייתא זכי, דקא הדר ביה מקמייתא; כי קתני בברייתא ‘אע”פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה’ – בבריא, דלאו בר מהדר הוא, דאמרינן דלמא כתבה להאי מעיקרא ואמליך ולא יהבה ליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהבה ליה, השתא קא הדר ביה מההוא דיהבה ליה, וסבר, מהדר לא מצינא הדרנא בי, אימר להו דאנא להאי יהבתא וניהדרו ניהליה כתבא כי היכי דכי מפיק האי כתבא דקדים זכה ביה הוא, אלא אמרינן ליה, אנן האי כתבא לא יהבינן ליה להאי דלמא מכתב כתבת מיהב לא יהבת ניהליה ויהבתה לאיניש אחרינא וקא הדרת ביה, אי לא יהבתה לאיניש אחרינא וקא בעית דתתבה להאי – כתיב ליה השתא כתבא אחרינא ויהביה ניהליה, דאי יהבת לאיניש אחרינא לית בה פסידא, דקדים זכי. מתקיף לה רב זביד, והא אידי ואידי דייתקאות קא תני? אלא אמר רב זביד, הא והא בשכיב מרע, ולא קשיא, הא ביה והא בבריה; מתניתין דקא אמר תנו נותנין – בדידיה, דבר מהדר הוא, דאמרינן, א”נ יהבה לאיניש אחרינא – לית בה פסידא, דקמא ובתרא – בתרא זכי, דהא הדר ביה מקמא; כי קא תני בברייתא אע”פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה – בבריה, דאמרינן, דלמא כתב אבוה להאי ואמלך ולא יהביה ניהליה ובתר אבוה כתב איהו לאיניש אחרינא ויהבה ליה והשתא קא הדר ביה מההוא, סבר, מהדר לא מצינא הדרנא בי, אימר להו דאבא יהבה ליה להאי ונתבו ליה כתביה וניזיל ונפיק מיניה דהוא זכי ונפלוג בהדיה, הלכך אמרינן ליה, אנן האי כתבא לא יהבינן ליה להאי, דדלמא מכתב כתביה אבוה מיהב לא יהבה ליה ויהבתיה את לאיניש אחרינא וקא הדרת ביה, אלא אי קושטא קא אמרת דיהב ליה אבוך – זיל את השתא כתיב ליה שטרא אחרינא, דאי נמי לא יהבה ליה אבוה וכתבתיה את לאיניש אחרינא – לית בה פסידא, דקמא ובתרא – קמא זכי: ת”ר, מצא שובר, בזמן שהאשה מודה – יחזיר לבעל, אין האשה מודה – לא יחזיר לא לזה ולא לזה. בזמן שהאשה מודה מיהת יחזיר לבעל, וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה זבנתה לכתובה בטובת הנאה מניסן עד תשרי ומפיק ליה לשובר דכתיב בניסן ואתא למטרף לקוחות שלא כדין? אמר רבא,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
