לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=269957
שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=270074
בבא מציעא דף ה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ולמאן דאמר הילך פטור, אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה, הא כל קרקע הילך הוא? אמר לך, איצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות. א”נ, היכא דטענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות. ת”ש, דתני רמי בר חמא ‘ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת – שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר’, היכי דמי? לאו דא”ל הילך? לא, דאמר ליה ג’ פרות מסרתי לך ומתו כולהו בפשיעה, וא”ל איהו – חדא לא היו דברים מעולם, וחדא מתה באונס, וחדא מתה בפשיעה דבעינא שלומי לך, דלאו הילך הוא. ת”ש, דתני אבוה דרבי אפטוריקי לדרבי חייא קמייתא ‘מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש בידו חמשים זוז – יכול ישבע על השאר? ת”ל (שמות כב ח) ‘על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה’ – על הודאת פיו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על העדאת עדים’? מתניתא קא רמית עליה דר’ חייא? ר’ חייא תנא הוא ופליג. והא קרא קאמר? ההוא למודה מקצת הטענה. ואבוה דר’ אפטוריקי אמר לך – כתיב ‘הוא’ וכתיב ‘זה’, חד למודה מקצת הטענה וחד להעדאת עדים דפטור. ואידך, חד למודה מקצת הטענה וחד למודה ממין הטענה. ואידך, מודה ממין הטענה לית ליה, וסבר ליה כר”ג, דתנן ‘טענו חטין והודה לו בשעורין – פטור, ור”ג מחייב’: ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי, יומא חד מסרו ליה בלא סהדי, לסוף אמר להו ‘לא היו דברים מעולם’. אתו סהדי, אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו. א”ר זירא, אם איתא לדר’ חייא קמייתא – משתבע אשארא. אמר ליה אביי, אם איתא משתבע? והא גזלן הוא! א”ל, שכנגדו קאמינא. השתא נמי דליתא לדר’ חייא, נחייביה מדרב נחמן, דתנן ‘מנה לי בידך, אין לך בידי – פטור’, ואמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת? דרב נחמן תקנתא היא,
עמוד ב
ותקנתא לתקנתא לא עבדינן. ותיפוק ליה דהוה ליה רועה, ואמר רב יהודה סתם רועה פסול? לא קשיא, הא דידיה, הא דעלמא. דאי לא תימא הכי, אנן חיותא לרועה היכי מסרינן? והא כתיב (ויקרא יט יד) ‘לפני עור לא תתן מכשול’! אלא חזקה אין אדם חוטא ולא לו: זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה [וכו’]: על דאית ליה משתבע או על דלית ליה משתבע? אמר רב הונא, דאמר ‘שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה’. ונימא ‘שבועה שכולה שלי’? ומי יהבינן ליה כולה? ונימא ‘שבועה שחציה שלי’? מרע ליה לדיבוריה. השתא נמי מרע ליה לדיבוריה? דאמר ‘כולה שלי ולדבריכם שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה’. וכי מאחר שזה תפוס ועומד וזה תפוס ועומד – שבועה זו למה? אמר ר’ יוחנן, שבועה זו תקנת חכמים היא, שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא. ונימא מיגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא? לא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא. דאי לא תימא הכי, האי דאמר רחמנא מודה מקצת הטענה ישבע – נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא? התם אשתמוטי קא משתמיט ליה, כדרבה. תדע, דאמר רב אידי בר אבין, אמר רב חסדא, הכופר במלוה – כשר לעדות, בפקדון – פסול לעדות. אלא הא דתני רמי בר חמא ‘ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת – שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר’, נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא? התם נמי אשתמוטי קא משתמיט, סבר משכחנא לגנב ותפיסנא ליה, א”נ משכחנא ליה באגם ומייתינא ליה. אי הכי הכופר בפקדון אמאי פסול לעדות? נימא אשתמוטי קא משתמיט, סבר עד דבחשנא ומשכחנא ליה! כי אמרינן הכופר בפקדון פסול לעדות – כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא איתיה לפקדון בביתיה והוה ידע, א”נ דהוה נקיט ליה בידיה. אלא הא דאמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו – נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא? התם נמי מורה ואמר דמי קא יהבנא ליה. אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא, והא קא עבר על לאו (שמות כ יז) ד’לא תחמוד’? ‘לא תחמוד’ – לאינשי בלא דמי משמע להו.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
