“וידבר ה’ אל משה, אחרי מות שני בני אהרן”. (ויקרא טז, א)
כי צריכים להתרחק מאד מאד מלהתקרב לעבירה או למקום עבירה, כי האדם הוא בסך הכל אדם, ויש בו חולשות וקלות דעת וקלות ראש, ויש בו יצר, ואפילו כשאין לו כעת יצר, בקלות נכנס בו ומתעוררים אצלו תאות ומידות רעות ורוח שטות וכמ”ש חז”ל (כתובות יג: חולין יא: וכו’) אין אפוטרופוס לעריות ,ומבואר יותר בלשון הירושלמי (כתובות פ”א ה”ח )אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפוטרופוס על העריות.
וכן נפסק בשו”ע (אבן העזר כב, סעיף טו) ובא וראה והתבונן בהלכות איסור יחוד, כמ”ש (קדושין פב. )מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני שאמותיהם של הבנים באות לבית הספר ונמצא מתגרה בנשים (כלשון הרמב”ם), וכן אשה לא תלמד קטנים, מפני אבותיהם שבאים בשביל בניהם ונמצא שמתייחדים עמה . וכל דיני יחוד נאמרו גם למשה רבינו ולאהרן כהנא רבא.
ואם בדברים גשמיים מובן לכל בר דעת שיש צורך לעשות גדר כדי לשמור על נכסיו ,כגון כרם ושדה מפני חדירת בעלי חיים וכו’ , על אחת כמה וכמה שצריך לשמור על הגדרים שתיקנו חז”ל ולהוסיף סייגים כפי הצורך לשמור על נשמתו ,וחייו הנצחיים .
וכבר אמרו חז”ל (אבות פ”ב מ”ד) אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואמרו (דרך ארץ זוטא א) הרחק מן המביא לידי עבירה, ואמרו (ע”ז יז) ע”פ (משלי ה-ח) הרחק מעליה דרכך זו מינות, ואל תקרב אל פתח ביתה – זו ז’. ואמרו (חולין מד:) הרחק מחטא הקל שמא יביאך לידי החמור.
ואמרו (ברכות סג.) למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך: כל הרואה סוטה בקילקולה – יזיר עצמו מן היין, ואמרו (שבת יג.) לך לך אמרי לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. וכדאיתא סה”ק בסיפורי מעשיות שצריך האדם להתרחק מכל התעניינות המקרבת אותו לעבירה, וכמובא במעשה א מאבידת בת מלך “בכן חשוב לבחור לך מקום ותשב ג”כ שנה, וביום האחרון תהיה רשאי לאכול רק שלא תישן ולא תשתה יין כדי שלא תישן.. ביום האחרון הי’ הולך לשם וראה מעיין הולך והמראה אדום והריח של יין, ושאל את המשרת הראית שזה מעיין וראוי שיהי’ בו מים והמראה אדמומית, והריח של יין, והלך.. וטעם מהמעיין ונפל וישן מיד כמה שנים. וזה בחי’ (סוף פרשה הקודמת) והזרתם את בני ישראל מטומאתם.. אחרי מות.
ואמרו חז”ל (שבועות יח: ) א”ר יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה, אפילו הווין לו בנים כבני אהרן – מתים, דכתיב והזרתם והדוה בנדתה וסמיך ליה פרשת השבוע אחרי מות. ע”כ וכל הפורש מן העבירה זוכה לקירבת ה’,וכל אדם כפי שמכיר את עצמו ויודע נגעי לבבו וחולשותיו צריך להרבות גדרים והרחקות מהדברים שהוא יודע שצריך עדיין להתחזק בהם, כל אחד כפי ענינו, וכל זה שייך גם כן לקדושת עם ישראל. אשרי הנזהר בכך.
בברכת התורה וכטו”ס,
שמעון יוסף הכהן ויזנפלד
לעוד שיעורים בפרשת השבוע המתחדשים כל שבוע ולרישום וקבלת הפרשה באימייל – כנסו https://www.breslevmeir.com/פרשת-השבוע
תרומות יתקבלו בברכה 050-5161022
ישיבת ברסלב מאיר – https://www.breslevmeir.com
