לזהות פיתויים וללמוד אותם – משלי עם ביאור הגר”א פרק א’ פסוקים י’ וי”א

איך מזהים פיתויים?
מתי בודקים את הדברים לפי הדובר?
וזה לשונו:

י. בְּנִ֡י אִם-יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל-תֹּבֵֽא:
בני אם יפתוך חטאים. חוטא הוא העובר על מצוות עשה, והוא לשון חיסרון, וכמו שפירשנו בריש ישעיה. אם יפתוך. אותן בני אדם החסרים ממצות עשה. אל תבא לשמוע דבריהם כלל, כי בודאי לא למצוה הם באים לפתותך, כי הם בעצמם אינם חפצים בזה ואינם עושים, ובודאי מה שהם רוצים לפתותך היינו לעבור עבירות. ועכשיו מפרש הפתויים שלהם.

יא. אִם-יֹאמְרוּ֮ לְכָ֪ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם:
אם יאמרו וגו’. העניין, שהן שני מיני יצר הרע: תאוני וכעסני, והם נגד ‘לא תרצח’ ו’לא תנאף’, וכמו שבתורה כתוב תחילה ‘לא תרצח’ ואחר כך ‘לא תנאף’, כן אמר כאן תחילה הפתויים של הכעסני, ואחר כך של התאוני. לכה אתנו. כלומר, אתה לא תעשה דבר רע, רק ‘לכה אתנו’. נארבה לדם. ואנחנו ‘נארבה לדם’. נצפנה לנקי. שהגזלנים הם שניים שהם ארבע: אחד, ההורג נפשות ונוטל הממון. והשני, שנוטל הממון לבד. ובכל אחד הם שנים: אחד שהוא בבית, והשני שהוא בשדה על הדרכים. ואותם שהורגים את בעל הבית בביתו, הוא דוגמת האורב שאורב עליו ורואה העת אשר יכול ליפול עליו פתאום, ואז נופל עליו והורג אותו. וזהו נארבה לדם. נצפנה לנקי. הם אותם הטומנים עצמם במערות ובנקיקי הסלעים על הדרכים עד שנופל בידם, וזהו ‘נצפנה לנקי’, שיצא נקי מנכסיו, והוא נגד אותם העומדים על הדרכים לגזול ממון לבד. חנם. כי הבא על האדם ליטול ממונו בעלילה, אפשר שימלט מן העלילה ברוב התנצלות, אבל אם בא עליו ליטול ממונו שלא בעלילה, רק בחזקה, לא ימלט מידו, לזה אמר ‘חנם’, שלא בעלילה כלל, ולא יהיה לו שום פתחון פה.

יב. נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר:
נבלעם. כלומר את הממון. כשאול דוגמת השאול שמפריד את האדם מממונו, כן כאשר אנו ‘נבלעם’ את ממונם יהיה נפרד מהם כיורד שאול. חיים. רק בזה ישתנה מן היורד שאול, כי היורד שאול הוא אחר מיתה, וזה ישאר ב’חיים’. וזהו נגד הכת אשר נופלים על האדם בהיותו שלום ושליו בביתו, ונוטלים הממון לבד. ותמימים. זהו נגד כת הרביעית [גירסת מוה”ק: השניה], הטמונים בשדה על הדרכים, והורגים ונוטלים גם הממון. וזהו: ‘ותמימים’, כי הולך בדרך תמים, ואינו יודע מאומה, נופל בידם כיורדי בור, דוגמת ההולך ונופל לתוך הבור.

יג. כָּל-ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל:
כל הון יקר נמצא. הוא נגד הכת הרביעת שסיים בה, והם ההורגים על הדרכים, שאצלם הממון שנוטלים הוא כמו מציאה, כי מי ידרוש אחריו, שהוא רחוק מביתו. וגם מי ידרוש אחריהם, שגם הם אפשר שרחוקים מהמקום ההוא ואין מי שיכיר אותם. ולכן פיתוים שה’הון יקר’ יהיה כ’נמצא’. נמלא בתינו שלל. ונגד אותם השוללים על הדרכים ומניחים בחיים, אין זה כמציאה, כי הבעלים עדיין בחיים ואפשר שידרשו מידם, רק הוא שלל ששוללו מידו, שרחוק הוא שידרוש אחריהם, מפני שהוא רחוק מביתו ואינו מכיר אותם, וגם הם אפשר שרחוקים מהמקום ההוא ואין מי שיכיר אותם.

רוצה לקבל בהירות בתחומים נוספים בחיים?
רוצה להכיר יסודות וגישות נוספות ביהדות?
היכנס לאתר ותקבל בהירות: http://ravblau.com

For more lessons and lectures by Rabbi David Moshe Blau, go to: http://ravblau.com
#משלי_עם_ביאור_הגרא