להצטרפות לחיזוק היומי העולמי
שלחו הודעת ווטסאפ למספר
052-768-0007
או חייגו להאזנה בעלות שיחה רגילה
לאתר “החיזוק היומי העולמי” ולפרויקט “יום יום בכותל” http://www.10001000.co.il
כך מחנכים ילד על מעשה שלילי!
שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו.
ונפצח היום בסיפור:
רבי אריה לוין היה הרב של תלמוד התורה המוכר “עץ חיים” בירושלים.
יום אחד הביאו לתלמידים משהו מעבר לארוחת הצהריים הרגילה, הביאו סיר ענק מלא בפודינג שוקולד, ואמרו: “כל אחד יגיע עם הקערית שלו והטבח ימזוג לו עם מצקת פודינג לקערית”.
אין ילד שלא אוהב מתוק, אין ילד שלא אוהב שוקולד, אין ילד שלא אוהב “פודינג” שוקולד, בירושלים של אותם ימים, זהו היה המאכל הערב ביותר לחיכו של ילד…
עמדו כל הילדים בשורה, וכל אחד קיבל מלוא המצקת פודינג שוקולד. ילד אחד חמד על הצאן, הוא הבין שהוא ממש אוהב את זה והוא לא מסתפק בקערית אחת.
לאחר שהוא סיים את הקערית הראשונה, שטף את הצלחת והגיע שוב כדי לקבל קערית נוספת.
הטבח זיהה אותו ואמר לו: “היית כבר בתור, אני לא מוכן להעניק לך שוב את אותו משקה ממותק”.
הילד כעס ואמר: “אני רוצה! תביא לי!”, אך הטבח עמד על שלו וביקש ממנו לסור מהתור ולא להפריע לחבריו להגיע ולקבל מהמשקה המתוק.
הילד מאד כעס, הוא נפגע, הוא בעט ברגל השולחן, מה שגרם לסיר להתנדנד, ליפול, ולכל ה”פודינג” להישפך על הרצפה. כל יתר הילדים שעמדו בתור, כבר לא זכו לטעום מהמתוק המתוק הזה.
הודיעו לו שבאופן חריג הוא לא ימסר לרב או למנהל, אלא לרב שאחראי על כל התלמוד התורה, הלא הוא רבי אריה לוין.
ואכן, למחרת הוא נקרא לחדרו של רבי אריה לוין.
הוא נכנס לחדרו מבויש ומפוחד, רבי אריה ביקש ממנו לשבת על הכסא ושאל אותו: “האם אתה אוהב פודינג שוקולד?”, הילד ענה לו שכן.
שלף כבוד הרבה מהארון שתי קעריות עם פודינג שוקולד ואמר לו: “גם אני אוהב, הבה נשב ונאכל יחדיו”.
זהו היה מוסר ההשכל של הרב לתלמיד, ומאז הוא לא שוחח איתו יותר בנושא.
את הסיפור הזה סיפר התלמיד לאחר שנים רבות כאשר הוא בעצמו כבר היה המחנך מספר אחד של הדור.
הוא אמר לכולם: “שימו לב מה עשה לי כבוד הרב, ותארו לעצמכם מה היה יוצא ממני לוּ הוא היה נוהג בי אחרת”.
עד כאן הסיפור, וכל מלה נוספת – מיותרת.
ברוכים תהיו!
