חסד שבגבורה סירוב מאהבה
לאחר שבוע שלם של אהבה וחסד, אנו מבצעים תפנית חדה שמאלה, לספירת הגבורה. למה שמאלה? כי כך אומרים חז”ל “לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת” – יד ימין מייצגת את הנטיה החיובית של מדת החסד, אוהבת, מקרבת ומחבקת, ואילו יד שמאל היא הגבורה הדוחה, מסרבת ושוללת.
באמת, מדת החסד תמשיך ללוות אותנו לאורך הדרך, גם תוך כדי הגבורה, אי אפשר בלי חסד ואהבה. כעת, ביום הראשון של הגבורה, אנו פוגשים את החסד שבגבורה: כלומר, החסד האוהב הוא המניע של הגבורה! כיצד?
דע לומר לא
אם באמת אנו אוהבים מישהו, עלינו לדעת גם לומר לֹא. מכירים הורים שתמיד אומרים לילד כֵּן? הילד הזה הוא מסכן (כן). כי מי שבאמת אוהב ודואג לילדו, חייב להזהיר אותו מפני דברים שאינם טובים עבורו ולסרב לו לעתים. כדי שההורים יאמרו לא, צריך טיפה תקיפות-גבורה – אבל גבורה זו היא תוצאה ישירה של האהבה, חסד שבגבורה.
כדאי ללמוד מדוד המלך, שמעולם לא אמר לבנו אדוניה מלה של בקורת, “וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ” , אך סופו של הבן היה רע ומר. אב אוהב חייב לדעת לבקר ולהוכיח, מתוך אהבה, כמו שהקב”ה מוכיח אותנו: “כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה’ יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה” .
יראה זהירה
כשם שהאהבה היא המדה הנפשית-הפנימית של החסד, כך היראה היא המדה הפנימית של הגבורה, ובגימטריא: גבורה = יראה. בהקשר שלנו, היראה היא חשש אמתי, מה יקרה אם לא נציב גבולות לאהבה, הן בתוך המשפחה והן בכל מעגל השפעה. הצבת הגבולות יוצרת כלי מתאים עבור האור של החסד והאהבה.
נכון שתמיד עלינו להביט על הזולת בעין טובה (עין ימין) ולרצות רק בטובתו (ביד ימין של מדת החסד), ולכן יש קושי אמתי לומר לו ‘לא’ – אבל כח הגבורה מעמיק ומחדד את האהבה עצמה, מגלה בה עומק חדש, והופך אותה לאהבת אמת.
תרגיל מעשי
לכל אחד מאתנו יש מעגל השפעה, אם כהורים לילדים, אם כמורים ומחנכים, ואם כ”בוגר אחראי” בסביבתו. כעת נחשוב, האם אנו תמיד מעדיפים לומר כן או יודעים גם לומר ‘לא’ במקום הנכון?
