“תוך כדי דיבור” – שלוש תיבות או ארבע תיבות – “אמן יתומה” – הפסק בין ברכה לבין אכילה – תפילת עמידה של יום טוב – “ברכת השכיבנו” בשבת – ברכת האל הקדוש
קיימת מחלוקת בפוסקים האם שיעור של “תוך כדי דיבור” הוא שלוש תיבות “שלום עליך מורי” או ארבע תיבות של “שלום עליך מורי ורבי”.
לשיטת הט”ז בשו”ע או”ח ס’ ר”ו ס”ק ג’ השיעור הוא ד’ תיבות *ולעומתו לשיטת המג”א* שם ס”ק ד’ השיעור הוא ג’ תיבות ” שלום עליך מורי”. *וראה עוד לעניין זה* גם בפמ”ג “משבצות זהב” שם ס”ק ג’.
המשנה ברורה בשולחן ערוך אורח חיים, סימן קכ”ד ס”ק ל”ד, לעניין העונה “אמן” אחר המברך דפסקינן כי יש לענותה “תוך כדי דיבור”, דאם לא כן הוי “אמן יתומה”, מביא את שתי הדעות הנ”ל, ללא שמכריע כמי מביניהם.
והנה, ראה במשנ”ב בסימן ר”ו ס”ק י”ב שפסק כי שיעור של “תוך כדי דיבור” לעניין דין “הפסק”, שבין ברכה לבין אכילה, הנו שלוש תיבות.
כנ”ל ראה במשנ”ב סימן תפ”ז סעיף א’ ס”ק ד’ שפסק, לעניין תפילת עמידה של יום טוב, כי מי שסיים ברכתו “מקדש השבת” במקום “מקדש ישראל והזמנים”, אם תיקן זאת “תוך כדי דיבור” יצא ידי חובתו, הנו שלוש תיבות. יתירה מזו, בשער הציון ס”ק ג’ תמה על הפרי מגדים היאך פסק שהשיעור הוא ארבע תיבות, בניגוד לרוב הפוסקים שהכריעו שלוש תיבות.
לעניין זה ראה עוד במשנ”ב סי’ תקפ”ב ס”ק ז’ לעניין מי שטעה וסיים ברכת “האל הקדוש” במקום “המלך הקדוש”, שפסק כי בידו לתקן “תוך כדי דיבור” ששיעורו שלוש תיבות.
והנה, ראה משנ”ב בסימן רס”ז ס”ק ט’, שפסק לעניין ברכת “השכיבנו”, מי ששכח בליל שבת וסיים “שומר עמו ישראל לעד”, בידו לתקן ולומר “הפורס סוכת שלום עלינו'” ובלבד שיעשה זאת תוך כדי דיבור, ששיעורו ארבע תיבות “שלום עליך מורי ורבי”.
ויקשה לשיטת המשנ”ב, מאי שנא:
בין: דין “אמן יתומה” דלא הכריע בין השיטות השונות לעניין שיעור “תוך כדי דיבור” האם הוא זמן אמירת שלוש תיבות “שלום עליך מורי” או זמן אמירת ארבע תיבות “שלום עליך מורי ורבי”.
לבין: דין “הפסק” בין ברכה לאכילה או המתקן תפילתו ביום טוב מ”מקדש השבת” ל-“מקדש ישראל והזמנים” או המתקן ברכת “האל הקדוש” ל-“המלך הקדוש” דבנוגע אליהן פסק כי שיעור הפסק של “תוך כדי דיבור” הוא בשלוש תיבות.
לבין: מי ששכח בתפילת ערבית של שבת וסיים את “ברכת השכיבנו” ב”שומר עמו ישראל לעד” ותיקן תוך כדי דיבור ל- “הפורס סוכת שלום” ששיעורו ארבע תיבות.
לע”נ חיה שרה גולובנציץ ע”ה
