פסק השו”ע או”ח סימן כ”ה סעיף א’, כי יקדים האדם להתעטף בטלית ולאחר מיכן יניח התפילין, שמעלין בקודש.
ראה רמ”א שם שהוסיף, שאם התפילין מזומנים בידו, ועדיין אין הטלית מונחת לפניו, יקדים להניח את התפילין, ומשתבוא לפניו הטלית יתעטף בה.
ומבאר המגן אברהם (ומביאו המשנ”ב ס”ק ז’), שלמרות שאם ימתין לטלית יקיים מצווה מן המובחר שמעלין בקודש, מ”מ יש להעדיף את הכלל של “אשהויי מצווה לא משהינן” ו”חביבה מצווה בשעתה” ע”פ מצווה מן המובחר.
וראה במשנ”ב שם ס”ק ד’ שאף אם נכנס לחדר שבו התפילין ורוצה להניחם, ובחדר סמוך יש טלית, יקדים גם כאן להניח תפילין מיד ולא יביא קודם את הטלית, כדי שלא יעבור על המצוות (לכמה שניות!).
והנה, הרמ”א בהלכות ראש חודש, שם בסימן תכ”ו סעיף א’, פוסק שמחכים לקדש את הלבנה עד מוצ”ש, מפני שמצווה מן המובחר לקדש הלבנה כשהוא מבושם ובגדיו נאים.
ויקשה, מאי שנא:
בין: מצוות קידוש לבנה, דשם פסק הרמ”א שמשהים המצווה עד למוצ”ש כדי לקיימה מן המובחר.
לבין: מצוות הנחת תפילין דשם כאמור פסק הרמ”א להיפך, שאין להשהות המצווה עד שיביאו לפניו הציצית, למרות שאז מקיימה מן המובחר.
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
