תנן במסכת תענית פרק ז’ בשבעה במרחשוון שואלים על הגשמים “כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת”.
כלומר דאגו חז”ל לא לתקן שאלת גשמים מיד בתחילת זמנה – שמיני עצרת, אלא לאחר ט”ו יום, בכדי שלא יקשה לעולי הרגל השבים לבתיהם במשך ט”ו ימי הליכה עד הגיעם לנהר פרת.
לעומת זאת, לגבי הפסקת שאלת גשמים מוסכם הוא שמפסיקים לשאול בט”ו בניסן.
זאת למרות שכל אותן ט”ו יום שלפני הרגל, החלו עולי הרגל הרחוקים לנדוד מרחק רב בימות הגשמים ירושלימה.
ולא ראו חז”ל לתקן שיפסיקו לשאול גשמים בא’ בניסן, בכדי לא להטריח את אותם עולי הרגל הרחוקים ללכת תחת ממטרי הגשמים.
ויקשה, מאי שנא:
בין: תחילת שאלת גשמים שתקנו חז”ל לאחר את שאילתה ט”ו יום לאחר הרגל, כדי שהרחוקים ישובו לביתם בלא טורח.
לבין: הפסקת שאלת גשמים שחז”ל לא ראו לנכון להקדים הפסקת שאילתה ט”ו קודם לרגל, כדי שאותם עולי הרגל הרחוקים ילכו בלא טורח.
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
