מצוות לאו ליהנות נתנו – במצוות דרבנן – תקיעת שופר בראש השנה – תקיעה בחצוצרות בתענית ציבור – נטילת לולב של עבודה זרה – הדלקת נר חנוכה בשמן שרפה
ראה רז”ה בעל המאור, מסכת ראש השנה דף ז’ ע”א מדפי הרי”ף, דנוקט כי הכלל ההלכתי של “מצוות לאו ליהנות נתנו” אמרינן לגבי מצוות דאורייתא בלבד, כדוגמת מצוות “תקיעת שופר”,
ולפיכך, המודר הנאה מחברו, מותר לחברו לתקוע לו בשופר בראש השנה.
אך לעומת זאת, במצוות דרבנן, לא אמרינן כן ולפיכך, המודר הנאה מחברו אסור יהיה לחברו לתקוע לו בחצוצרות בתענית היות ומצוות תקיעה בחצוצרות בתענית אינה אלא מדרבנן.
לעניין זה ראה עוד בר”ן שם (מסכת ר”ה דף ז’ ע”א בדפי הריף) כי לדעת הרז”ה אף בתקיעות ראש השנה בתקיעות דרבנן הנוספות, (מחלוקת ראשונים האם “תקיעות מיושב” דרבנן, או על סדר התפילה “מלכויות זכרונות ושופרות” דרבנן) אסור לחברו לתקוע לו.
והנה, ראה בעל המאור, במסכת סוכה דף י”ז ע”א מדפי הרי”ף, דפסק כי מי שנטל לולב של עבודה זרה – האסור בהנאה, ביו”ט שני של סוכות, דאינו אלא מצווה מדרבנן, יצא ידי חובה.
זאת מהטעם של “מצוות לאו ליהנות נתנו” (ולכתחילה לא ייטול – משום שמאוס לגבוה).
לעניין זה ראה גם בתלמוד ירושלמי, תרומות פרק י”א, לגבי נר חנוכה, דמותר לישראל להדליק נר חנוכה בשמן שריפה (כשאין לו שמן אחר) – האסור בהנאה, מהטעם של “מצוות לאו ליהנות נתנו” (יעוי’ פני משה שם, ופני יהושע שבת כ”א).
ויקשה לדעת בעל המאור , מאי שנא:
בין: תקיעות שופר דרבנן, של ראש השנה, ותקיעות חצוצרה, של תענית ציבור, דלגביהן פסק הרז”ה כי המודר הנאה מחברו, חברו אינו יכול להוציאו ידי חובה
לבין: נטילת לולב של ע”ז, ביו”ט שני – האסור בהנאה, והדלקת נר חנוכה בשמן שריפה – האסור בהנאה, דלגבי מצוות דרבנן אלה, פסק הרז”ה ונקטינן בירושלמי, דיוצא ידי חובה מהטעם של “מצוות לאו ליהנות נתנו”.
