ראה בשו”ע חלק יו”ד סימן רס”ב סעיף א’ שפסק כי מילה צריכה להיות לא לפני היום השמיני, ומצוותה ביום ולא בלילה ולפיכך, אין למול תינוק קודם נץ החמה של יום השמיני, ואפילו מילה לאחר זמנה אינה אלא ביום.
וראה שם ברמ”א שפסק דאם עבר ומל בלילה צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית (מקור: הגהות מימוניות).
והנה ראה עוד ברמ”א שם דפסק דאם מל מילת יום, לפני יום השמיני, יצא ידי המצווה ואין צריך להטפת דם ברית (מקור: הרא”ש פרק ר’ אליעזר דמילה דשבת).
ויקשה, לשיטת הרמ”א, מאי שנא:
בין: מילה בלילה, מיום השמיני ואילך, דלא מהני כלל, וצריך להטיף ממנו דם ברית.
לבין: מילה באחד הימים, לפני יום השמיני, דמהני בדיעבד, ויצא, ואין צריך להטיף ממנו דם ברית.
והלא הדברים, הם בבחינת ק”ו, שכן, באם מילת לילה, לאחר היום השמיני לא יצא ידי חובה – וחייב בהטפת דם ברית, ק”ו שמילת יום שישי או שביעי לפי תחולת המצווה, אמור להיות שלא ייצא ידי חובה ויהיה חייב בהטפת דם הברית.
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
