חילוקא | “לכתחילה ובדיעבד” בדאורייתא – גט – מודר הנאה – עדים ודיינים – עגלה ערופה

ראה תוס’, מסכת גיטין ג’ ע”ב ד”ה “וכי”, דנוקטים כי מחילים את המונחים ההלכתיים של “לכתחילה” ו”בדיעבד” רק לגבי דינים ו/או חיובים ו/או מצוות מדרבנן.

אבל, בדינים ו/או חיובים ו/או מצוות מדאורייתא אי קיומם מעכב אף בדיעבד.

ולפיכך, הסיקו התוס’, כי פסול “מחובר” ב”גט” וחיוב “לשמה” בכתיבת הגט, מעכבים את הגירושין אפילו בדיעבד.

לעניין זה ראה “ברכי יוסף”, יו”ד ס’ א’, דמסיק כי בענייני “קדשים” בלבד מצינו דינים ו/או חיובים ו/או מצוות דאורייתא, שאינם מעכבים בדיעבד וכדאמרינן, “שנה עליו הכתוב לעכב”. אולם, בשאר דינים ו/או חיובים ו/או מצוות דאורייתא, הרי שהם לעיכובא.

והנה, לעניין דין של המודר הנאה מחבירו, ראה תוס’, מסכת גיטין גיטין דף ל”ה ע”ב ד”ה “ליחוש”, דנקטו כי מלכתחילה מדאורייתא אין מתירין את הנדר אלא בפני חברו, וילפינן לה מקרא ממשה וצדקיהו. אבל, בדיעבד אם התירו, שלא בפניו, הותר הנדר.

לעניין זה ראה גם תוס’ במסכת זבחים ט”ז ע”א ד”ה “מה” דכתבו כי מדאורייתא חייבים העדים לעמוד והדיינים לשבת, כדכתיב “ועמדו שני האנשים”, אלא שבדיעבד אינו מעכב.

לעניין זה ראה עוד בפירוש “תפארת ישראל”, במסכת סוטה, פרק ט’ משנה ה’, דמוכיח מהמשנה שם דלא כתוס’ הנ”ל, מדין “עגלה ערופה” דלכתחילה מדאורייתא נצרך נחל איתן לעגלה ערופה, ובדיעבד אינו מעכב.

ויקשה אם כן, מאי שנא:

בין: דינים ו/או חיובים ו/או מצוות דאורייתא כגון פסול מחובר בגט וחיוב כתיבת גט שלא לשמה ושאר דיני/מצוות דאורייתא (“ברכי יוסף”) דאי קיומם מעכב אפילו בדיעבד.

לבין: דינים ו/או חיובים ו/או מצוות דאורייתא כדוגמת חיוב התרת נדר מודר ההנאה בפני חברו, חיוב מתן עדות בעמידה ודיינים בישיבה, מצוות עריפת ראשה של עגלה ערופה בנחל איתן, דאי קיומם אינו מעכב בדיעבד.

לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה