(נשלח ע”י הבחור אוריה מאיר גולובנציץ)
איתא במסכת שבת דף י”ט ע”א, דמותר לאדם להיכנס לספינה עד שלשה ימים לפני שבת. אבל תוך שלשה ימים אסור לו להיכנס לספינה.
אך אם זה לדבר מצווה מותר לו היכנס לספינה אפילו בערב שבת.
דעת בעל המאור, בביאור סוגיה זו היא כי מדובר במקום בו ההפלגה בספינה בשבת תהיה כרוכה בעשיית מלאכות דאורייתא בשבת, ויהיה צורך לישראל לחלל שבת מטעם פיקוח נפש.
ולפיכך, אסור להפליג בתוך שלשה ימים לפני שבת היות ואסור לאדם לכתחילה להכניס עצמו ביודעין למצב בו בוודאות יחלל את השבת.
יחד עם זאת, מכיוון שאיסור זה אינו מדאורייתא, אלא מדרבנן, התירו חכמים לאדם להיכנס לספינה עד שלשה ימים לפני שבת או אפילו תוך שלשה ימים לשבת אם זה לצורך מצווה.
לעניין זה ראה רמ”א בשו”ע או”ח ס’ רמ”ח סעיף א’, שפסק כדעת בעל המאור.
והנה, ראה במסכת שבת, דף קל”ד ע”ב, לעניין רחיצה בשבת של קטן לפני המילה ולאחריה, דאם נשפכו המים החמים שהוכנו מבעוד יום, אסור לחמם מים בשבת, אלא תידחה המילה לאחר השבת.
וראה בבעל המאור שם דסובר להדיא, דאף אם נשפכו המים הנדרשים לרחיצה של אחר המילה בלבד, אסור למול התינוק על סמך זה שיהיה מותר לחמם מים לאחר המילה משום פיקו”נ.
בעל המאור מנמק זאת בכך שאל לו להכניס עצמו בידיים למצב של פיקוח נפש ולחלל שבת – אפילו לא לצורך מצווה של ברית מילה.
ויקשה לדעת בעל המאור, מאי שנא:
בין: ההיתר להפליג בספינה בערב שבת, לצורך מצווה, למרות שמכניס עצמו למצב של פיקוח נפש ויעשה מלאכה בשבת.
לבין: האיסור למול קטן בשבת, אף אם רק חסר לו מים חמים לרחצה של אחר המילה, לפי שאסור להכניס עצמו אף לצורך מצווה למצב של פיקוח נפש ויעשה מלאכה בשבת.
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה