ראה בפסקי המרדכי מנחות בהלכות קטנות, סימן תתקמ”ד, שמביא את פסק הר”י (מבעלי התוספות) לפיו מי שבשבת נפסקו לו חוטי הציצית, מותר לו ללבוש טליתו כך בלא ציצית.
הטעם לכך הוא, היות ויש איסור לקשור את חוטי הציצית בשבת חשיב ליה אונס בקיום המצווה.
ומבאר המרדכי בדעת הר”י דהואיל ומצוות ציצית היא “מצוות עשה”, אם כן בשבת דיש איסור לקשור החוטים הוא “אנוס”, ומשכך אין מניעה ללבוש הטלית בלא ציצית, למרות שאינו מקיים מצוות ציצית.
ברם, אם היה “איסור” ללבוש ד’ כנפות בלי ציצית, באמת היה חייב לפשוט טליתו.
מהדברים הנ”ל של המרדכי עולה, שמותר לאדם לכתחילה להכניס עצמו למצב בו על פי הדין יתחייב במצוות עשה, אפילו אם יודע כי בפועל לא תהיה בידו היכולת לקיים המצווה.
לעניין זה ראה גם בשו”ע ובב”י או”ח ס’ י”ג, שמביא את דעת המרדכי הנ”ל.
ראה גם בט”ז ועולת תמיד, דלדעת השו”ע מותר לכתחילה. [לעומת זאת דעת המ”א והמשנ”ב שיש איסור דרבנן ולפיכך, ההיתר קיים במקום בו יש חשש של כבוד הבריות בלבד.]
והנה, ראה משנה במסכת ביצה, פרק א’ משנה א’ (ובגמ’ שם דף ו’- ז’ ע”ב) דאם יש לאדם עפר מוכן ביום טוב, מותר לו לשחוט חיה ועוף ביו”ט ויכסה את דמם בעפר מוכן זה.
אבל, אם אין לו עפר המוכן מבע”י, אסור לו לשחוט ביום טוב, שכן לא יוכל לקיים את מצוות כיסוי הדם ומבטל מצוות עשה.
אם כן, נמצינו למדים, כי אסור לאדם להכניס עצמו למצב של חיוב מצוות עשה באין יכולת בידו לקיים המצווה.
לעניין דין זה של שחיטת חיה ועוף ביום טוב ראה רמב”ם פרק ג’ משביתת יו”ט; שו”ע או”ח ס’ תצ”ח סע’ י”ד, ושו”ע יור”ד ס’ כ”ח סעיף כ”א.
ויקשה לדעת המרדכי ודעימיה מאי שנא:
בין: מצוות עשה של ציצית, דלגביה אמרינן כי מותר לאדם לכתחילה (להני פוסקים) להכניס עצמו למצב בו יהיה חייב במצווה, כלבישת ד’ כנפות בשבת ללא ציצית – ואפילו שיודע מראש כי יהיה אנוס מלקיים המצווה.
לבין: מצוות כיסוי הדם בשחיטה, דלגביה אמרינן כי אסור לאדם לשחוט חיה או עוף ביום טוב, כשיודע כי לא תהיה בידו היכולת לקיים מצוות כיסוי הדם.
