מצינו לא אחת בש”ס, שאל לו לאדם לעשות “הערמה” כלומר תחבולה, בכדי להיפטר מחיוב מצוות עשה.
ראה קידושין דף לג ע”א שאסור לאדם לעצום את עיניו וכך לא יראה את החכם נכנס לד’ אמותיו, בכדי להיפטר מחובת קימה לתלמיד חכם, אף ילפינן לה מקרא.
וכך פסק הרמב”ם בהלכות תלמוד תורה, פרק ו’ הלכה א-ב’ : “…ומאימתי חייבין לעמוד מפניו משיקרב ממנו בארבע אמות עד שיעבור מכנגד פניו… ומנין שלא יעצים עיניו מן החכם כדי שלא יראהו עד שלא יעמוד מפניו, שנאמר ויראת מאלקיך הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך.”
וכן פסק השו”ע יו”ד רמ”ד סעיף ג’ בהלכות כיבוד רבו.
עוד כעניין זה ראה פסחים דף מ”ח ע”ב, דאדם הרוצה לעשות בצק שיש בו שיעור הפרשת חלה, אסור לו להערים ולעשות עיסתו קבין קבין בנפרד, כי בכך פוטרם מחיוב חלה.
כך גם נפסק ברמב”ם הלכות ביכורים פרק ו’ הלכה ט”ז ” …אסור לאדם לעשות עיסתו פחות פחות מכשיעור כדי לפוטרה מן החלה.”
וכן בשו”ע יו”ד סימן שכ”ד סעיף י”ד מהלכות חלה.
לעומת זאת, ראה במסכת ברכות דף לא ע”א, מערים אדם על תבואתו כדי שלא תתחייב במעשר, על ידי כך שיכניס התבואה לבית עם המוץ שלה, כלומר קודם שיוריד הקליפה ממנה, שכן רק אז מתחייבת במעשר כגמר מלאכה. ואז בביתו יקח לעצמו מעט מעט, זורה ואוכלם בלא מעשר.
כך פסק הרמב”ם הלכות מעשר פרק ג הלכה ו’: “מותר להערים על התבואה להכניסה במוץ כדי שתהיה בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר וזורה מעט מעט אחר שהכניס לביתו ופטור לעולם מן התרומה ומן המעשרות שהרי אינו מתחיל לגמור הכל.”
וכך נפסק בשו”ע יורה דעה סימן של”א סעיף פ”ב.
ויקשה, מאי שנא:
בין: האיסור לאדם לעצום עיניו בהערמה בכדי להיפטר ממצות קימה לת”ח.
ובין: האיסור לאדם לחלק עיסתו קבין קבין כדי להיפטר ממצוות הפרשת חלה.
לבין: ההיתר לאדם להערים על תבואתו להכניסו לביתו לפני זריית המוץ, כדי להיפטר מחיוב מעשר
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
