חילוקא | “העובר על דברי נביא” – בשאר נביאים – במשה רבנו | לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה

ראה רמב”ם בהלכות יסודי התורה, פרק ט’ הלכה ב’, שפוסק כי העובר על דברי נביא , בין שציוונו על דברי תורה ובין שציוונו על דבר הרשות, חייב מיתה בידי שמים, שנאמר (דברים י”ח פס’ י”ט) : “וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ”.

והנה, כל מצוות התורה, רמ”ח עשין ושס”ה לאווין, מלבד היותם “תורה”, הלא נאמרו מפיו של משה רבנו – אב הנביאים וציוונו ע”פ ה’ לשמור כל מצוותיו.

למרות האמור קיימא לן במסכת סנהדרין דף פ”ג ע”ב שרק מיעוט מהלאוין והעשין חייבים עליהם מיתה בידי שמים – לא כולם (23 חיובי כרת, ו18 חייבי מיתה בידי שמים).

לעניין זה ראה רמב”ם פרק י”ט מסנהדרין הלכ’ א’-ד’.

ויקשה, מאי שנא:

בין: העובר על דברי נביא דעלמא המצווה לעשות דברי תורה או דברי רשות, שמתחייב במיתה בידי שמים.

לבין: העובר על תרי”ג מצוות התורה שאינו מתחייב במיתה בידי שמים – מדין עובר על דברי נביא, למרות שהעובר עליהן עובר גם על ציוויי אב הנביאים “משה רבינו” (קושיית המנחת חינוך תקט”ז)

לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה