”וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם” (ספר ויקרא פרק י”א פסוק ז’)
ראה בפירוש “אור החיים” הקדוש במקום שמבאר ” והוא גרה לא יגר, פירוש תנאי הוא הדבר, כל זמן שהוא לא יגר, אבל לעתיד לבא יעלה גרה ויחזור להיות מותר, ולא שיישאר בלא גרה ויותר, כי תורה לא תשונה.”
והנה, ראה במסכת בכורות דף ה’ ע”ב, לעניין הכלל ההלכתי “היוצא מן הטמא טמא”, דבהמה טמאה שהמליטה כמין בהמה טהורה, אף על פי שמפריסה פרסה היא ומעלה גרה היא, הולד יהיה אסור באכילה, וכך הלאה וולד הולד עד סוף כל הדורות.
לעניין זה ראה גם רמב”ם פרק א’ ממאכלות אסורות הל’ ה’ שפסק כן להלכה. וראה גם בשו”ע יו”ד ס’ ע”ט סעיף ב’ שפסק כן להלכה.
ויקשה, לדעת האור החיים הקדוש, מאי שנא:
בין: חזיר לעתיד לבא, בעל סימני טהרה, שיהיה מותר/כשר לאכילה, למרות שנולד מחזיר טמא, ולא מחילים לגביו את הכלל ההלכתי של “היוצא מן הטמא טמא”.
לבין: בהמה טמאה שהמליטה כמין בהמה טהורה (כחזירה שהמליטה חזיר מעלה גרה), דטמאה היא ואסורה לאכילה ומחילים לגביה הכלל של “היוצא מן הטמא טמא”
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
