כלל העולה מהרמב”ם בהלכות סנהדרין פרק ט”ז הלכה ו’ לפיו נאמנותו / עדותו של עד אחד באיסורים קבילה גם לעניין עצם האיסור וגם לגבי ההשלכות העתידיות הנובעות מהאיסור לחייב עונשין /מלקות לעובר על האיסור
זאת אף על פי שכלל הלכתי נקוט הוא לפיו אין עונשים אלא ע”פ שני עדים.
הטעם לכך הוא היות ונאמנותו של העד האחד איננה ישירות על הענשת עובר האיסור, אלא על עצם היות האיסור, וכי העונש המוטל על עובר האיסור אינו אלא כפועל היוצא מכך שהדבר אסור.
לעניין האמור ראה שם ברמב”ם שפסק:
“אינו צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה, אבל האיסור עצמו בעד אחד יוחזק.”
“כיצד, אמר עד אחד חלב כליות הוא זה, כלאי הכרם הם פירות אלו, גרושה או זונה אשה זו, ואכל או בעל בעדים אחר שהתרה בו, הרי זה לוקה, אף על פי שעיקר האיסור בעד אחד.”
והנה, כלל זה עומד לכאורה בסתירה לעולה מסוגיה ערוכה בתלמוד לעניין שליח המביא גט ממדינת הים. ממנה עולה היפוכם של דברים והוא כי במקום בו על המעשה המחיל העתידי צריך שני עדים, אזי גם על עצם הנאמנות לאחזקת הדבר באיסורו או בכשרותו – טרום המעשה המחיל – צריך שני עדים.
במסכת גיטין דף ב’ ע”ב, בסוגיה של שליח המביא גט ממדינת הים איתא דנאמן השליח להעיד על כשרות הגט שנכתב לשמה.
ושם בסוגיה דנה הגמרא היאך נאמן השליח להעיד על כשרותו של הגט הרי “אין דבר שבערווה פחות משנים” (בפשטות כוונת הגמרא היות ועדות גירושין דורשת שני עדים, על כן גם להעיד שהגט כשר לגרש שבו נדרש שני עדים).
הנה כי כן, כעולה משם הרי שגם לעצם עדות החזקת הגט כגט כשר נדרש לכך שני עדים, משום שמסתעף ממנו החלת גירושין בהמשך הדורשת שני עדים.
ואין הגמרא מתרצת שהאיסור וההיתר של הגט “בעד אחד יוחזק” טרום מעשה הגירושין, למרות השלכותיו העתידיות למעשה גירושין הדורש שני עדים.
ויקשה, מאי שנא:
בין: עד אחד שמעיד על איסורין וכשרויות כבשר נבילה וחלב, למרות שמסתעף מזה הענשת אדם בהמשך, ואין לענוש אלא בשני עדים. מ”מ עתה טרום האכילה והענשה – “האיסור בעד אחד יוחזק” גם לגבי השלכות הענשה העתידית .
לבין: עד אחד שאינו יכול להעיד על כשרות הגט טרום הגירושין (כקושיית הגמ’), משום שמסתעף מזה בהמשך מעשה הגירושין הצורך שני עדים, ולא אמרינן שעתה כשרות הגט “בעד אחד יוחזק” גם לגבי השלכות מעשה גירושין העתידי .
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
