חילוקא | “גר שנתגייר כקטן שנולד דמי” – עריות – ירושה – עדות – אבלות – פרו ורבו

קיימא לן כי “גר שנתגייר כקטן שנולד דמי”.
ואיתא במסכת יבמות, דף כ”ב ע”א, כי משמעות מימרא זו היא כי הגיור מפקיע מהמתגייר כל “יחס” לקרוביו מתקופת גיותו כאילו נולד הוא מחדש.
עוד איתא שם בגמרא ביבמות (ובסוגיות נוספות) כי אין כל נפקות, האם אותם קרובים נתגיירו עמו או לא, אלא נשארו בגיותם.
התוצאות ההלכתיות של מימרא זו ” גר שנתגייר כקטן שנולד” הן, בין היתר, כדלהלן
א. שמדין תורה מותר לגר שהתגייר לשאת לאשה אפילו את אמו, בתו ואחותו.
ב. שמדין תורה גר לא יירש את אביו או את קרוביו מתקופת גיותו.
ג. שמדין תורה הגר יהיה כשר להעיד עדות על אביו או על בנו מגיותו היות ואינם נחשבים כקרוביו.
ומהאי טעמא גם נקטינן דמשפחה שנתגיירה, אינם נוהגים ב”דיני אבלות”, בינם לבין עצמם, היות ואינם נחשבים כקרובי משפחה וכמיוחסים האחד לשני.
לעניין האמור ראה: רמב”ם, הלכות איסורי ביאה, פרק י”ד הלכה י”א; רמב”ם הלכות עדות פרק י”ג הלכה י”ב; רמב”ם הלכות נחלות פרק ו’ הלכה י’: רמב”ם הלכות אבל פרק ב’ הלכה ג’ וכס”מ שם.
והנה, ישנם תנאים מסוימים בקיום המצווה, נמנה מקצתן: א. איתא בסנהדרין נ”ט ע”ב דישראל בלבד הוא דמצווה על פריה ורבייה ולא בני נח. ב. איתא ביבמות ס”ב ע”א, דמי שהיו לו בנים ומתו (ולא השאירו זרע אחריהם) חייב שוב במצוות פרייה ורבייה. ג. כתבו הראשונים (כתוס’ יבמות ס”ב ע”א ד”ה הכל. ובחגיגה ב’ ע”ב ד”ה לא תהו) דישראל שהוליד מנכרית ושפחה – לא קיים את המצווה כי אינם מיוחסים אחריו אלא אחריה.
למרות האמור, איתא במסכת יבמות דף ס”ב ע”א דגר שהיו לו בנים מגיותו נחלקו רבי יוחנן ור”ל האם קיים מצוות פריה ורביה או לא.
לדעת ר”ל, לא קיים מצוות פרייה ורבייה היות ואמרינן “גר שנתגייר כקטן שנולד”.
ולדעת ר’ יוחנן חשבינן ליה כמי שקיים מצוות פרייה ורבייה משום שבגיותו בניו היו מיוחסים אליו לפיכך מהני למרות שנתגייר.
להלכה נפסק כרבי יוחנן. כך פסקו הרמב”ם בהלכות אישות פרק ט”ו הלכה ו’, אבה”ע סימן א’: חלקת מחוקק ס”ק ט, ב”ש ס”ק י”ב, באר היטב ס”ק י”א, והגר”א ס”ק י”ז.
בהקשר זה יש לציין כי לשיטת הרמב”ם פטור זה הנו רק כאשר בניו של הגר גם התגיירו, בעוד שפוסקים רבים סוברים שפטור אף בלא נתגיירו בניו (יעוי’ ב”ש וחלקת מחוקק ס’ א’ ס”ק י”ב).
ויקשה, מאי שנא:

בין: כל דינים ומצוות כגון עריות – דגר מותר לשאת קרובתיו מתקופת גיותו, ירושה – דגר אינו יורש את אביו, עדות – דגר כשר לעדות על אביו וקרוביו, אבלות – דגר אינו חייב באבילות על קרוביו וכיוצ”ב מהטעם של “גר שנתגייר כקטן שנולד דמי”.

לבין: מצוות “פרו ורבו” דנקטינן לגבי גר דאם היו לו בנים מגיותו חשבינן ליה כבניו ואינו חייב שוב במצוות “פרו ורבו” – ולא אמרינן לגביה “גר שנתגייר כקטן שנולד דמי”.

לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה