חילוקא | “ברוך שם כבוד מלכותו” – היעדר כוונה באמירת בשכמל”ו / היעדר אמירת בשכמל”ו

פרשת ויגש – תשפ”א
“…וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד” (“אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע.”)
ראה בשו”ע או”ח ס’ ס”ג סעיף ד’ שפסק דפסוק ראשון של קריאת שמע, אם קרא ולא כיוון לבו לא יצא ידי חובתו וחייב לחזור ולקוראו.

וראה משנ”ב שם ס”ק י”ב דה”ה בנוגע לאמירת “ברוך שם כבוד מלכותו וכו'”.

דאם לא כיוון לבו, לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולקרות בכוונה.

עוד ראה בשו”ע שם סעיף ג’ לגבי מי שהיה מהלך בדרך ורצה לקרות ק”ש צריך לעמוד בפסוק ראשון.

וגם שם מוסיף המשנ”ב ס”ק י”א “וברוך שם כבוד מלכותו וכו’ בכלל פסוק ראשון הוא. “

והנה ראה, ראה שו”ע ס’ ס”ב סעיף י”ג שפוסק דלאחר פסוק ראשון צריך לומר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” בחשאי.

וראה שם ביאור הלכה ד”ה “אחר”, שדן מהו הדין כששכח ולא אמרו, ומכריע שם לדינא שאם כבר קרא ק”ש ודילג ולא אמרו, אין צריך לחזור עבור זה (ומצד הדין גם לא צריך לאמרו במקום שנזכר).

וקשה, מאי שנא:

בין: מי שלא כיוון באמירת “ברוך שם כבוד מלכותו” דלגביו פוסק המשנ”ב כי דינו כמי שלא כיוון בפסוק ראשון ולא יצא ידי חובה, וחוזר ואומרו. (וכן חייב לעמוד מלכת בקריאתו כי דינו ממש כפסוק ראשון).

לבין: מי שדילג על אמירת “ברןך שם כבוד מלכותו” (גרעון החמור טפי!), שהעיקר לדינא שאינו מעכב, ואינו צריך לחזור עבור זה.

לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה