ראה בספר עונג יו”ט, סימן ד’, לעניין דין “ביטול ברוב”, דפוסק כי ציצית העשויה מחוטי ציצית הטוויים שלא לשמה, שהתערבו ברוב חוטי ציצית הטוויים לשמה, פסולה, ולא אומרים מכוח דין “ביטול ברוב” כי יש להחשיב את חוטי הציצית, שנטוו שלא לשמה, כאילו נטוו לשמה.
זאת לאור הכלל, שייסד העונג יו”ט, של “המיעוט המתבטל לא ישיג את מעלת המבטל”.
ובמילים פשוטות, דין זה של “ביטול ברוב” בכוחו להפקיע חלויות ו/או איסורים מהמיעוט. אבל, אין בכוחו להוסיף חלויות ו/או היתירים על המיעוט.
והנה, איתא במסכת סוכה, דף ט’ ע”ב, כי ניתן להכשיר סוכה המסוככת ב”סכך כשר” פחות משיעור של “צילתה מרובה מחמתה”, באמצעות הוספת מעט סכך פסול, כענפי אילן מחובר, באופן שלא ניכר מהו הסכך התלוש ומהו המחובר, ויועיל מדין “ביטול ברוב” להשלים לכדי שיעור של “צילתה מרובה מחמתה”.
בהקשר זה יצויין כי דין זה, נפסק להלכה בטור ובשו”ע אורח חיים סימן תרכ”ו סעיף א’.
וברי, שסכך פסול אינו “חלות פסול”, אלא רק אין בו את תנאי הכשר הסכך הנדרש לסוכה “פסולת גורן ויקב” (כלומר אין לו את “מעלת סכך הכשר”), הרי לן סוגיא ערוכה שאף נפסקה בטור ושו”ע, דאמרינן ביטול ברוב באופן ש”המיעוט ישיג את מעלת המבטל”.
ויקשה, לשיטת העונג יו”ט, מאי שנא:
בין: מיעוט חוטי ציצית, הטוויים לא לשמה, שהתערבו ברוב חוטי ציצית, הטווים לשמה, דפסקינן כי מיעוט החוטים אינם מקבלים, ע”י דין “ביטול ברוב”, את מעלת רוב החוטים, הטווים לשמה, ולא חשבינן כאילו נטוו לשמה.
לבין: מיעוט סכך פסול / מחובר, המעורב עם רוב סכך כשר/”פסולת גורן ויקב”, דפסקינן לגביה כי מיעוט הסכך הפסול מקבלים, על ידי דין “ביטול ברוב”, את מעלת רוב הסכך הכשר, וחשבינן כאילו כל הסכך דינו כסכך של “פסולת גורן ויקב”.
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
