פרשת וישלח – “עם לבן גרתי” (…. גרתי בגימטריא תרי”ג. כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי”ג מצוות שמרתי”)
“אין למדים מקודם מתן תורה” – אבלות שבעה – אין מערבין שמחה בשמחה – זריזין מקדימין למצוות – נותנים לבתולה שנים עשר חודש – אסור לשמש בשנת רעבון – נשא אשה עשר שנים ולא ילדה
במסכת מועד קטן, דף כ’ ע”א, ילפינן דאבלות שבעה מדכתיב “והפכתי חגיכם לאבל” – מה חג שבעה אף אבל שבעה”.
ובתוס’ שם ד”ה מה, מביאים מתלמוד ירושלמי דאין ללמוד דין זה מהא דכתיב בפרשת ויחי, בסיפור פטירת יעקב, “ויעש לאביו אבל שבעה ימים” “דאין למדין מקודם מתן תורה”.
והנה, מצינו בתלמוד בבלי ובתלמוד ירושלמי כמה דינים / הלכות דילפינן מקודם למתן תורה.
לעניין זה ראו:
א. בתלמוד ירושלמי, במסכת מו”ק פרק א’ הלכה ז’, לגבי הדין של “אין מערבין שמחה בשמחה” דילפינן מדברי לבן “מלא שבע זאת”.
ב. במסכת פסחים, דף ד’ ע”ב, ילפינן הכלל של “זריזין מקדימין למצוות” מדכתיב אצל אברהם “וישכם אברהם בבוקר”.
ג. במסכת כתובות, דף נ”ז ע”ב, ילפינן ההלכה של “נותנין לבתולה י”ב חודש” להכין עצמה לנשואין מהא דנאמר אצל לבן “תשב הנערה עמנו ימים או עשור”.
ד. במסכת יבמות, דף ס”ד ע”ב, דילפינן הלכתא של “נשא אשה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה – שמא לא זכה להיבנות ממנה”, מהא דאברהם אבינו שלקח את הגר עשר שנים לשבתם בארץ.
ה. במסכת תענית, דף ח’ ע”ב, דילפינן האיסור לשמש בשני רעבון מהא דנאמר אצל יוסף “וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב”.
ויקשה, מאי שנא:
בין: שאר דינים והלכות דלגבי אמרינן כללא זה של “אין למדים דינים מקודם למתן תורה”.
ובין: דין זה אבלות שבעה, דלגבי אמרינן, דלא למדין אותו מדכתיב ” ויעש אבל לאביו שבעה ימים” היות ו”אין למדין מקורם מתן תורה”.
לבין: הלכות ודינים מפורשים דילפינן מקודם מתן תורה, כדוגמת הדינים של “אין מערבין שמחה בשמחה”, “זריזין מקדימין למצוות”, “נותנים לבתולה י”ב חודש”, “נשא אשה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה”, “אסור לשמש בשני רעבון”.
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
