בתיאורים התנ”כיים על משה רבינו, אותם כתב הוא עצמו, אנו מוצאים קונפליקט.
מצד אחד, הוא כותב על עצמו: “וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה”.
מצד שני, הוא כותב: “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה”.
איזו מן ענווה זו, אם הוא מפרגן לעצמו שבחים כאלה?
הרב נחמנסון עם ההסבר המפתיע של תורת החסידות.
