הלכות תשובה לרמב”ם בנויות במהלך מובנה ברור, עד שמגיעים לפרק חמישי, העוסק בסוגיית הבחירה האישית.
האם לאדם בחירה חופשית ? בעולם שלטה התפיסה המטריאליסטית הכופרת בכל דבר שמעבר לחומר/
אבירי התפיסה היו הוגי הדעות תומס הופס ופיאר קסינגינג. האסכולה הדטרמיניסטית סוברת שלעולם תוצאה הינה פועל יוצא של כח או סיבה מסוימת.
מפיץ ההשקפה הדטרמיניסטית המפורסם היה ברוך שפינוזה.
הדטרמיניזם והמטריאליזם שלובות זו בזו.
עד שהתפתחה הפיזיקה המודרנית שלא יכלה להגדיר חומר ואנרגיה בנפרד.
ניל סוורן הגה את השיטה קולפנטרית אשר מציעה תשובה לסתירה הנצפית בחומר המתנהג כגל או כחומר. ניל סובר שכלי המחקר שלנו אינם יכולים יכולים להגדיר אנרגיה וחומר בחומרים שמתנהגים בסתירה (לדוגמא באור) בשל חסרון בצופה, החוקר ואי יכולת הקשורה לאי יכולת השגתו.
כלומר יכולים להיות שני הפכים שהם בעצם אחד.
תאורית אי הוודאות שלמורסנבר מנסה אף היא ליישב סתירה זו שכן חלקיקים שנצפו התנהגו באופן מוזר של היעלמות תוך כדי תנועה והופעה במקום אחר.
ורהייסנברג נסח את תאורית אי הודאות – לעולם לא נוכל לצפות התנהגות של חלקיק אפילו היכן שתמיד יפעלו עליו אותם הכוחות.
בספר ״כובד, חלל זמן״ הדטרמיניזם – הסיבתיות המוחלטת נמוגה.
לכן עוברת הפיזיקה מקביעת חוקים על חלקיקים (דטרמיניזם) להגדרה סטטיסטית של מכלול (תאוריית הקוונטים). והגדרה סטטיסטית מביאה להבנה שיש סדר ומסדר – שכן תוצאה הנגלית לעינינו, למרות שהסדר נבנה מסטטיסטיקה, היא מסודרת.
הרמב”ם בהמשך הפרק החמישי ״וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב”ה כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב”ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך״
משום שהאדם הוא חלק מהטבע הרי שאף הוא אינו דטרמיניסטי.
לא נוכל להבין כיצד החלק הרוחני משולב בחומר – בגוף לכן לא נוכל להבין כיצד פועלת הבחירה החופשית הטבועה בנו.
המושג היהודי ״בחירה״ שונה ממה שמקובל בשפה היומ יומית. ״בחירה״ אינה בחירת סופר מרקט בחירה ממכלול וגם לא כמושג בחירה דמוקרטית.
לכל אדם מאבקי בחירה להשלמת תיקונו עפי סוגיית ״נהמא דכיסופא״ הידועה.
לכן הקב״ה בלשון הרמב״ם ״ שהוא וידיעתו חד הם״ כלומר ידיעה ובחירה כן משולבות למרות שבן אנוש יבחין בסתירה
