הרמב”ם אומר שיסוד היהדות היא העובדה ש”עינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר” את שדיבר ה’ במעמד הר סיני (הלכות יסודי התורה פרק ח’). גם קורח ראה שמע הבין קיבל והאמין. יחד עם זאת קורח לא האמין במה שאמר משה בהמשך. הרי כל העם שמעו וראו את ה’ אומר את עשרת הדברות אבל את שאר התורה שבכתב ואת התורה שבעל פה לימד אותם משה פרק אחר פרק במשך ארבעים שנה כמו שמתארת הגמרא במסכת עירובין (נד ע”ב) שמשה היה מלמד את אהרן ופעם נוספת את בניו ופעם שלישית את שבעים הזקנים ואח”כ אהרן לימד את כולם ואח”כ אלעזר ואיתמר לימדו והזקנים יצאו ללמד את כל העם. על כך עירער קרח.
ובאמת, כיצד מקבלים אנו את כל זה, האם בגלל נאמנותו של משה בלבד? גם על כך אומר הרמב”ם בהמשך שכולם שמעו את הקב”ה מסמיך את משה (רמב”ם שם) וזהו שנאמר “הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם”. על כל מה שאמר משה בשם ה’ קיימת הנאמנות של העדות המאסיבית של מעמד הר סיני.
גם על כך קורח לא יכול היה לחלוק. שהרי כשם לא יכול היה לחלוק על עשרת הדברות שנשמעו לאזני כולם מפי ה’, כך לא יכול היה לחלוק על האמנתו של משה. מה היתה אפוא מחלוקתו של קורח?
אלא שלקורח היתה שיטה מאד מיוחדת ומחודשת. הוא לא הכחיש שמשה דיבר אמת. אלא שהוא טען שאכן משה קיבל מה שקיבל ואמר מה שקיבל והוא בהחלט נאמן. אבל יחד עם זה, לכל אחד יש זכות לומר את דבריו מתוך הבנתו, והעם לא זקוק יותר לצינור המקשר לאלוקים.
המשך המאמר :
https://mnoy.co.il/קורח-חקר-הקֶרַח-הקטורת-והקֵרֵחַ-הוכיח/
==================================
השיעור צולם ונערך בעזרת יגל Living Well!
מרכז הקניות לחיים בריאים
http://www.ygl.co.il
