*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שני א’ שבט התשפ”ב*
נושאי ההלכה: *א.* “וברית אבות לבנים תזכור”. *ב.* הנוסח הישן עדיף. *ג.* לתקן את הסידורים.
יש סידורים שכתוב “וזכות אבות לַבָּנִים תזכור”, ויש שכתוב בהם “לְבָנִים תזכור”. ואני אגיד לכם. בכל הסידורים של פעם כתוב לַבנים, ופעם אחת הוקשה לי “אבות” בלי הידיעה, ואילו “לַבנים” זה הבנים הידועים, איך זה יכול להיות? אם אבות בלי הידיעה אז אותו הדבר גם בנים בלי הידיעה. ולכן אמרתי מדעתי שצריך לומר לְבנים תזכור. אני לא מגיה רק מחליף את הניקוד בלבד. אבל אחרי שנים אמרתי שזה לא נכון, כי פירושו לבנים של אותם האבות. מתחילה אמרנו “וברית אבות”, ואח”כ “לבנים תזכור”, איזה בנים? של כל אומות העולם? אלא לבנים שלהם. לכן צריך לומר לַבנים בידיעה.
כמה שאפשר להשאיר את הנוסח הישן – עדיף. אבל אם אין ברירה מחליפים אותו, ולא כמו המשוגעים שאומרים כל מיני שטויות והבלים. למשל בסליחות שאומרים “מלא זכויות”, יש כאלה אומרים זַכִּיּוּת, מה זה זַכִּיּוּת? זה שם בלשון יחיד, אבל כולם נאמרים בלשון רבים, אדון הסליחות בוחן לבבות גולה עמוקות דובר צדקות, כולם רבים חוץ מזה. ומה זה “זַכִּיּוּת”? צריך לומר זַכּוּת, כי אין מלה זַכִּיּוּת. אלא זה שיבוש, והוא עלה בלבו של בעל חמדת ימים, שהוא היה חכם אבל טעה כאן, צריך לומר זְכֻיּוֹת. וגם כאן עדיף להשאיר את הנוסח הישן, “מלא זְכֻיּוֹת”. אמנם הנוסח הישן היה זָכֻיּוֹת, אבל זה לא משנה.
לכן תלמדו כלל, כל הספרים שכתוב בהם לְבָנִים, צריך לתקן אותם “לַבָּנִים תזכור”. פעם רבי יצחק יוסף בא אצל אבא שלו, והוא כעס עליו ואמר לו: לך לבית הכנסת, תקח את כל הסידורים, ותתקן אותם, שמי שאמר בעשרת ימי תשובה מלך אוהב צדקה ומשפט “חוזר”, לא אינו חוזר. אבל בסידורים כתוב ככה: “כיון שהזכיר מלך אינו חוזר”, אז מה יעשה? יכתוב כיון שהזכיר מלך חוזר. כלומר אם לא הזכיר אינו חוזר ועכשיו שהזכיר חוזר… אבל הוא אמר לו ככה שימחוק את המלה “אינו”, והלך ומחק את כל הסידורים האלה.
