להצטרפות לחיזוק היומי העולמי
שלחו הודעת ווטסאפ למספר
052-768-0007
או חייגו להאזנה בעלות שיחה רגילה
לאתר “החיזוק היומי העולמי” ולפרויקט “יום יום בכותל” http://www.10001000.co.il
הילד בכיתה מאבד עשתונות – מה עושים?
שלום וברכה מורי ורבותי!
והנה שאלה של מחנכים!
אני מחנך כיתה, אני עושה זאת בדיוק לפי המתווה הנכון והטוב, “חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה” (משלי כב, ו).
אני עושה זאת אך ורק על ידי חום ואהבה, על ידי עידוד ואמון. אני לא מאיים, אני לא מעניש, אני לא מבזה, לא משהה ולא שולח את הילד אל מחוץ לכיתה בשום פנים ואופן.
אבל מה אני עושה כאשר ילד מאבד את העשתונות?
כאשר הילד נראה כבר לא ברשות עצמו?
כאשר הילד נראה ככזה שאם אני אשאיר אותו בכיתה עוד רגע אחד, הרי שהוא הופך לי את הכיתה לקרקס.
האם לא הגיע הזמן להגביר את קולי?.
שים לב טוב מחנך יקר, וחזק ואמץ על שאלתך, ובפרט על אורח חייך!
זה נכון במאת האחוזים שמגיע שלב כלשהוא שהילד כביכול יצא מדעתו.
אבל אף אחד מאיתנו לא יודע בדיוק מה הוביל אותו לכך. בדרך כלל זה משהו שהילד לא אשם בו.
ילד לא סתם משתגע. ילד עושה זאת, או בגלל משהו שהוא עבר משהו בבית, או בגלל משהו שהוא עובר בחייו האישיים, או בגלל שהוא חסר תשומת לב.
בכל אחד מהמקרים הללו הילד בכבודו ובעצמו לא אשם.
מישהו מהמבוגרים הסובבים אותו, ואולי זה אנו, או כבודו, חלילה, אשמים במצב הזה.
אין שום הצדקה להעניש את הילד. אם אנו לא יודעים מה לעשות ונראה לנו שהילד כבר “מתפרחח” חלילה, וגורם לכל הסביבה להפוך את הכיתה לדבר שציינת, הרי שמה שמוטל עלינו לעשות הוא בסך הכל לעצור את העוול.
בדיוק כפי שכאשר אחים רבים אין לנו זכות לשפוט ביניהם, כי אנו אף פעם לא יודעים מי התחיל, אלא נצטרך לחבק את הילד המתפרע ולגרום לעוול להיעצר, ורק לאחר מכן נשכין ביניהם אהבה ואחווה, שלום ורעות בדרכים של חינוך ועידוד.
במקרה שלך, אם יש חדר מנהל, חדר מזכיר, מישהו שניתן להפעיל ולשלוח אליו את הילדון, ברור שזה קודם לכל דבר אחר.
אם לא, אפילו לקרוא להוריו ולבקש מהם מיוזמתם לבוא ולקחת את הילד.
חובת ההשתדלות האמיתית היא שיתוף פעולה אמיתי וכנה בין ההורים ובין אנשי החינוך.
אם הצלחת להוציא את הילד ממעגל המצוקה, לשלוח אותו, ומבחוץ לבדוק האם הוא צריך טיפול, אבחון, או כל דבר אחר, או אולי בכלל חסר לו משהו נקודתי שכאשר ממלאים אותו, הוא זוכה וחוזר להיות ילד רגיל ככל הילדים, הרי שניצחת והרווחת.
אם הגבהת עליו את קולך, אם הרסת את שלוות נפשו, הרי יתכן ויהיה זה לעולמי עולמים, ושמך יונצח בקרבו של אותו יניק לדראון עולם, חס וחלילה וחס ושלום.
בהצלחה רבה לך ולכל חבר המחנכים האמיתיים שלא נטשו עולם אחר כדי להגיע לתפקיד שלהם בלית ברירה, אלא עשו זאת בתור עיקרון, אהבה ואכפתיות.
ושנזכה שירבו כמותכם בישראל,
וברוכים תהיו!
