לשיעורים נוספים על פרשת ויצא, ראו כאן: http://ravblau.com/?p=4080
ביאור הפרשה המסתורית של ויכוח יעקב ורחל, הבה לי בנים…
מקיש על שערי רחמים בתפילה, האם אתה בדלת או שאתה דופק על הקיר?
לברר את עצמי. מה אני רוצה? למה?
המעשה של רחל, ובירור הקנאה בלאה. הנדר של חנה, והבירור למה היא רוצה בן.
וזה לשונו:
מי השילוח ח”א – ותאמר הפעם אודה את ה’. איתא בגמ’ (מגילה ו:) אמר ר”י אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין. והנה בגמ’ ודאי לא בשופטני עסקינן שזה האומר יגעתי ולא מצאתי איירי שאנו רואין שיגע הרבה ולא מצא וכן האומר שלא יגע ומצא וא”כ איך שייך לאמור אל תאמין. אך עומק העניין הוא מבואר ברחל ובלאה, כי בטח אמנו רחל כמה תפלות וכמה בקשות בקשה שיושיע לה ה’, אך מפני זה לא הועיל לה לפי שנאמר ותקנא רחל באחותה, והוצרכה הקנאה להתברר אם הוא קנאת סופרים שהוא לש”ש או קנאה בעלמא כפי דרך הטבע ח”ו, והנה התנהגות הש”י עם האדם אשר באותה הטובה שנחן בהמדה בהמדה הזאת עצמה ברא בו חסרון, ע”כ לא יוכל הטובה לצאת לפועל קודם שיתרפא חסרונו וקודם שיתרפא החסרון לא יועיל כמה תפלות וסיגופים להאדם עד שיתרפא חסרונו ואז יושע. ע”כ לפי שרחל הוצרכה להתברר במדות קנאה וקודם שנתבררה בזאת לא הועיל לה שום תפלה וכל יגיעתה, וע”כ כאשר בקשה מיעקב אבינו שיתפלל בעדה חרה אפו עליה. ולהבין זאת כי הלא כדין עשתה, כי מי שיש לו צרה בתוך ביתו ילך אצל חכם וכן הקשה הרמב”ן ז”ל, אך מחמת שכתוב קודם ותקנא רחל ע”כ ויחר ליעקב מחמת שמקודם היתה צריכה להתברר קנאתה, אך כשאמרה ליעקב תנה אמתי לפניך כו’ ואבנה גם אנוכי ממנה, מזה נראה שכוונתה היתה לש”ש הרי הכניסה צרתה לתוך ביתה. וזה פירוש יגעתי ולא מצאתי אל תאמין אף שאנו רואין שיגע את עצמו, מ”מ לא היה במקום הראוי לפניו להתייגע. כאדם הרוצה לכנוס לבית ודופק שלא במקום הפתח אפילו ידפוק כל היום לא יועיל לו, אבל כשיבא למקום הפתח וידפוק אז מיד יפתח לו. ולא יגעתי ומצאתי מובן בלאה כי כשילדה את יהודה אמרה הפעם אודה את ה’ לפי שלא בקשה ע”ז כי כבר נטלה חלקה מקודם כפי החשבון על ארבע אמהות ונראה כלא יגעתי ומצאתי, ואצל הש”י הוא הכל במשפט כי הש”י העיד עליה כי יגעה את עצמה מאד בג’ בנים הראשונים כמ”ש כי ראה ה’ בעניי כי שמע ה’ כי שנואה אנוכה, ונתן לה הש”י את יהודה כאדם שנותן הכרע לחבירו אם לוקח ממנו הרבה ותוספתו של הקב”ה הוא מרובה על העיקר (דברים רבה יח יג). וזה יקרת נפש יהודה אשר גבר באחיו כי כל הגדולות יצאו ממנו, וע”ז אמרה הפעם אודה את ה’, כי נפש כזה לא יוולד בכח ובשכר צדקות וישרת האדם רק מברכת הש”י, כי כשיבא מכח האדם אינו בא רק כפי מעשיו, אבל מה שהש”י נותן הכרע מצדו אז הוא בלי שום גבול ע”כ תוספתו מרובה על העיקר. ועל כן נכתב על ותהר עוד של שמעון ולוי מונח זרקא, על כי הם באו לה ביגיעתה אבל על ותהר עוד של יהודא נקוד קדמה ואזלא היינו בלא יגיעתה והבן.
מי השילוח ח”ב – ויחר אף יעקב ברחל וגו’. קפדנותן של אבות הביא ישועה לעולם. כי אם נתודע להאדם חסרונו הוא התחלת הישועה כמו שכתיב (ויקרא ד יד) ונודעה החטאת אשר חטאו עליה, כי זה צריך חקירה מאוד להכיר שורש חסרונו ואם מכיר זאת מתקנו בשורשו וממילא ירדוף אחריו ויגרשהו ממקום אחר ויתוקן הכל, וכן כאן כאשר הקפיד יעקב על רחל ואמר לה אשר מנע ממך ובאו לידי טענות כדאיתא במדרש (בראשית רבה עא י), עד שאמרה זקנתי הכניסה צרתה לתוך ביתה ובזה גילה לה חסרונה שכתיב ותקנא רחל באחותה וכאשר הכירה חסרונה אמרה אם הדבר היה מעכב הנה אמתי בלהה בא אליה ומזה נצמח הישועה ונפקדה רחל.
רוצה לקבל בהירות בתחומים נוספים בחיים?
רוצה להכיר יסודות וגישות נוספות ביהדות?
היכנס לאתר ותקבל בהירות: http://ravblau.com
For more lessons and lectures by Rabbi David Moshe Blau, go to: http://ravblau.com
#פרשת_ויצא #מי_השילוח
