@maran.harav-mazuz
א. רבי אליהו טייב, לוכד חכמים בעורמם. ב. איך להסביר בחושך. ג. פירוש “ורוחב חמישים בחמישים”.
היה חכם גדול בתונס, שמו רבי אליהו טייב. הוא כתב וכתב ואספנו את כל המאמרים שפרסם בירחון “המאסף”, עשינו מזה ספר ‘מגנזי חכמי תונס’ – ‘זכר אליהו’, החלק הראשון ‘זכר אליהו’. והוא היה תמיד “לוכד חכמים בעורמם” (איוב ה, יג). אומר לו: אתה חכם? תפרש לי את הפסוק הזה… פעם אחת, מצא יהודי אחד שהוא תמים. אמר לו: “שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל נְסִיכֵימוֹ” (תהלים פג, יב). מה זה “וכזבח וכצלמונע”? אז אותו יהודי עשה בידיו – “וכזבח וכצלמנע”… זה היה בלילה, והיה אור דולק. רבי אליהו כיבה את האור, ואמר לו: עכשיו, מה זה “וכזבח וכצלמנע”? אה, אני לא רואה אותך… [וראה דוגמאות נוספות לזה בספר מגדולי ישראל ח”ב עמ’ קצ”ה ואילך].
אז רבי אליהו טייב, היה שואל בפרשה הזאת: “אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה, וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים” (כז, יח). מתחילה אמרת “מאה באמה” ואח”כ “חמשים בחמשים”. איך זה “חמשים בחמשים”, האורך מאה או חמשים?
וההסבר הוא, רש”י כותב אבל לא הרחיב את הדברים, והמלבי”ם הסביר יפה מאד. אומר: חצר המשכן, איפה שבנוי אוהל מועד, אורכו מאה באמה. “ורוחב” – הרוחב שלו שהוא פנוי, רק חמשים בלבד. כי הרוחב השני, יש בו את המשכן – אוהל מועד. אוהל מועד באמצע. אוהל מועד שלושים אמה, נשאר עד הסוף עשרים, ומימין עשרים ומשמאל עשרים. סימטרי, זאת אומרת מסודר יפה מאד. וחוץ מזה יש לך אורך החצר [במקום] שהוא חופשי לגמרי – בלי שום בנין, “מאה באמה”. “ורוחב חמשים בחמשים” – חמשים רוחב וחמשים אורך. ואם כן, “ורוחב חמשים” – שאין בהם שום דבר, “בחמשים” – עד החמשים. למה? כי המשכן היה אורכו שלושים ורוחבו עשר – עשר אמות. והחצר הייתה חמשים על מאה, כאשר אתה מוריד מהחמשים עשרה, נשאר לך ארבעים; עשרים מכאן ועשרים מכאן. וכאשר אתה מוריד שלושים מהמאה – נשאר לך שבעים; חמשים פתוח לגמרי ועשרים עד הקיר השני. אז עשרים ריוח מלמעלה, ועשרים ריוח מימין, ועשרים ריוח משמאל, ועוד חמישים ריוח למטה, [ואין רוחב חמישים בכל מקום אוהל מועד].
אם כן פירושו: “אורך החצר מאה באמה” – זה האורך. “ורוחב חמשים בחמשים” – רוחב של חמשים, עד גבול חמשים, לא יותר מזה. מי שיקרא את הפסוק עם המלבי”ם, יבין אותו יפה מאד. [וראה בחומש בית נאמן ח”ד עמ’ ר”ה].
