חנוכה תשפ”א
קי”ל בש”ס דשלושה דברים שהניחם למעלה מעשרים אמה פסולים משום דלא שלטא ביה עינה ואלו הם:
“קורת מבוי” לעניין טלטול בשבת – מסכת עירובין דף ב’ ע”א.
“סכך לסוכה” – מסכת סוכה דף ב’ ע”א (אף סכך סוכה לדעת רבה (שם) פסול מטעם זה, וכתב הרי”ף שם שיש שפסקו כטעמיה דרבה).
“נר חנוכה” – מסכת שבת דף כ”ב ע”א.
יחד עם זאת לעניין “שבת” איתא במסכת עירובין דף ג’ ע”א דאם בקורה יש “אמלתרא” (כלומר “קורה מצויירת”) הרי שהיא כשרה למרות שהניחה למעלה מעשרים אמה, היות והיא מושכת את עין הרואה וחשבינן ליה כמי “דשלטא ביה עיניה” .
וכך נפסק בשו”ע או”ח שס”ג סע’ כ”ו.
אלא מאי, שלא מצינו בש”ס ו/או בראשונים ו/או בפוסקים האחרונים דמאן דהוא מכשיר “נר חנוכה” או “סוכה” (לדעת רבה) ב”אמלתרא” אף למעלה מעשרים אמה.
יתירה מזו, סוכה ברגיל היא עם “נויי סוכה” בסככה ואין סיבה שנויי סוכה לא ייחשב כ’אמלתרא’ לכל דבר ועניין ואם כן יש להכשירה אף במלמעלה מעשרים אמה.
וכנ”ל “נר חנוכה” המוצב בחשיכה בחלון הבית הבוהק ומאיר למרחוק כמוהו כ”אמלתרא”.
ואם כן יקשה, מאי שנא:
בין: קורת מבוי לעניין “טלטול בשבת” שה”עיצוב” בה מכשירה למעלה מעשרים אמה היות ו”שלטא ביה עיניה”.
לבין: נר חנוכה וסכך סוכה שלעולם פסולים למעלה מעשרים אמה, גם אם יהיו “מעוצבים” וימשכו את העין ואת הלב, משום “דלא שלטא ביה עיניה”.
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
