להצטרפות לחיזוק היומי העולמי
שלחו הודעת ווטסאפ למספר
052-768-0007
או חייגו להאזנה בעלות שיחה רגילה
לאתר “החיזוק היומי העולמי” ולפרויקט “יום יום בכותל” http://www.10001000.co.il
איך מתייחסים לאסון קשה?
שלום וברכה מורי ורבותי!
היום ט”ו סיון.
יום ט”ו במשפחתנו הוא יום יחסית עצוב.
ביום הזה נפטר דודנו, משה בן מזל, זכרונו לברכה, בהיותו משרת בצבא ההגנה לישראל.
הרבה מהלקחים הגדולים של מותו ושל בני המשפחה שלו, למדנו עד כמה אסור לתת לשכול ולאבל לנצח.
כלומר, כל עוד שאנו מצליחים להפוך את הדבר העצוב הזה למָנוֹעַ, לדבר טוב, הרי שזה מבורך.
אבל ככל שאנו הופכים את זה למנוע הרסני, משהו שמשאיר אותנו מאחור, שמשבית את כל בני המשפחה, שהופך את כולם מפעילים לכאלו שיותר לא זזים ולא עושים כלום, הרי שמדובר באסון.
לדוד המלך היה בן תינוק, שהקדוש ברוך הוא אמר לו: “אני מעניש אותך, והבן הזה הולך להיפטר מן העולם”, מאותו רגע דוד המלך לא הסכים לאכול, לשתות ולא להחליף את בגדיו, הוא ישב על הארץ ובכה ללא הרף.
ברגע שהתינוק הזה מת, חששו מאוד לומר לדוד המלך את הבשורה המרה, הם הסבירו: “אם דוד, כאשר הבן שלו חי מתנהל בצורה כזו חסרת אחריות לחייו, כביכול, בוכה ללא הרף לא אוכל ולא מחליף את בגדיו, מה יקרה כאשר נודיע לו שהבן הזה מת?”.
אבל כאשר ראה דוד שהם מתלחשים, הוא הבין שהגרוע מכל קרה.
הוא שאל אותם: “האם מת הילד?”, והם הנהנו בראשם לאות הן, ואמרו לו: “אכן, מת הילד”.
דוד המלך קם מהמקום, החליף את בגדיו, ביקש להניח לפניו לאכול, ואכל כפי שאוכל אדם שלא אכל זמן רב וחש במצוקת הרעב.
שאלו אותו: “אדוננו המלך! תסביר לנו מה קורה כאן! אם כשהוא היה חולה היית כל כך עצוב ומצוברח, ובוכה ומיוסר, מה קורה לאחר שהוא מת?”.
אמר להם דוד: “כאשר הוא היה עדיין בחיים, התפילה שלי יכלה להועיל ולכן השקעתי את כל כולי למענו. אבל ברגע שאני יודע שהוא מת, אני לא נותן לצער סתם לנצח אותי, אני מתקדם הלאה, אני עובר לשלב הבא, אני הולך לטפל בדברים שבהם אני יכול לטפל באמת”.
וזה מה שבחרו הסבא והסבתא נוריאל ומזל שאער, זכרונם לברכה, לעשות לאחר מותו של בנם, לרומם ולהאדיר את כל הסובבים אותם, להאדיר את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם ולזכות את הרבים תחת שמו של בנם הנופל.
יהי זכרו וזכרם ברוך,
וברוכים תהיו!
