לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249432
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249479
סוטה דף לב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
והכא במאי עסקינן, כגון דאתאי אשה מעיקרא, ותרצה לדרבי נחמיה הכי, ‘ר’ נחמיה אומר, כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דיעות, ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד’, אבל שתי נשים באיש אחד – כי פלגא ופלגא דמי. ותרתי בפסולי עדות למה לי? מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דיעות לחומרא, אבל לקולא לא אזלינן, קמ”ל:
פרק שביעי אלו נאמרין
מתני’. אלו נאמרין בכל לשון – פרשת סוטה ווידוי מעשר, קרית שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפיקדון. ואלו נאמרין בלשון הקודש – מקרא ביכורים וחליצה, ברכות וקללות, ברכת כהנים וברכת כהן גדול ופרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם. מקרא ביכורים כיצד? (דברים כו ה) ‘וענית ואמרת לפני ה’ אלהיך’, ולהלן הוא אומר (דברים כז יד) ‘וענו הלוים ואמרו’, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. חליצה כיצד? (דברים כה ט) ‘וענתה ואמרה’, ולהלן הוא אומר ‘וענו הלוים ואמרו’, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. ר’ יהודה אומר, ‘וענתה ואמרה ככה’, עד שתאמר בלשון הזה. ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה, שנאמר (דברים יא ל) ‘הלא המה בעבר הירדן’ וגו’, ולהלן הוא אומר (בראשית יב ו) ‘ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה’, מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם, ששה שבטים עלו ראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע. הכהנים מקיפין את הארון, והלוים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן, שנאמר (יהושע ח לג) ‘וכל בני ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון’ וגו’. הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, ‘ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה’, ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, (דברים כז טו) ‘ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה’, ואלו ואלו עונין אמן. עד שגומרין ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר (דברים כז ח) ‘באר היטב’, ונטלו את האבנים ובאו
עמוד ב
ולנו במקומן: גמ’. פרשת סוטה מנלן? דכתיב (במדבר ה כא) ‘ואמר הכהן לאשה’ – בכל לשון שהוא אומר. תנו רבנן, משמיעין אותה בכל לשון שהיא שומעת, על מה היא שותה ובמה היא שותה, על מה נטמאת ובמה היא נטמאת. על מה היא שותה? על עסקי קינוי וסתירה. ובמה היא שותה? במקידה של חרש. על מה נטמאת? על עסקי שחוק וילדות. ובמה היא נטמאת? בשוגג או במזיד, באונס [או] ברצון. וכל כך למה? שלא להוציא לעז על מים המרים: וידוי מעשר: מנלן? דכתיב (דברים כו יג) ‘ואמרת לפני ה’ אלהיך בערתי הקודש מן הבית’, ויליף אמירה מסוטה, בכל לשון שהוא אומר. א”ל רב זביד לאביי, ולילף אמירה מלוים, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש? דנין אמירה גרידתא מאמירה גרידתא, ואין דנין אמירה גרידתא מענייה ואמירה. תניא, ‘רשב”י אומר, אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם; שבחו בקול נמוך – מן וידוי המעשר, גנותו בקול רם – ממקרא ביכורים’. וגנותו בקול רם? והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מפני מה תקנו תפלה בלחש – כדי שלא לבייש את עוברי עבירה, שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה? לא תימא גנותו, אלא אימא צערו, כדתניא ‘(ויקרא יג מה) ‘וטמא טמא יקרא’ – צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים, וכל מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים’. גופא, א”ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מפני מה תיקנו תפלה בלחש? שלא לבייש את עוברי עבירה, שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה. ולא? והא איכא דמים, דם חטאת למעלה ודם עולה למטה! התם כהן הוא דידע. והאיכא חטאת נקבה עולה זכר? התם מיכסיא באליה. תינח כבשה, שעירה מאי איכא למימר? התם איהו דקא מיכסיף נפשיה, דאיבעי ליה לאיתויי כבשה, וקא מייתי שעירה. חטאת דעבודת כוכבים, דלא סגי דלאו שעירה, מאי איכא למימר? התם ניכסיף וניזיל כי היכי דנכפר ליה: קרית שמע: מנלן? דכתיב (דברים ו ד) ‘שמע ישראל’ – בכל לשון שאתה שומע. תנו רבנן, קרית שמע ככתבה דברי רבי, וחכמים אומרים בכל לשון. מאי טעמא דרבי? אמר קרא (דברים ו ו) ‘והיו’ – בהווייתן יהו. ורבנן, אמר קרא ‘שמע’ – בכל לשון שאתה שומע. ורבנן נמי, הא כתיב ‘והיו’? ההוא שלא יקראנה למפרע. ורבי, שלא יקראנה למפרע מנליה? נפקא ליה מ’דברים’ ‘הדברים’. ורבנן, ‘דברים’ ‘הדברים’ לא משמע להו. ורבי נמי, הכתיב ‘שמע’? ההוא מיבעי ליה להשמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך. ורבנן, סברי לה כמאן דאמר ‘הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא’. לימא קסבר רבי
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
