לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244561
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244625
נזיר דף לח
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
דלית ליה צירוף, ‘מכל אשר יעשה’ מאי דריש ביה? אמר לך, ההוא מיבעי ליה ‘לעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן’. א”ר אבהו, א”ר אלעזר, כל רביעיות שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור, חוץ מרביעית שבנזיר, שהרי אמרה תורה ‘משרת’. מאי איכא בין ר’ יוחנן לר’ אלעזר? איכא בינייהו, דר’ יוחנן מרבי אפי’ אוכלין, ור”א משקין – אין, מידי אחרינא – לא: א”ר אלעזר, עשר רביעיות הן, ונקיט רב כהנא בידיה חמש סומקתא וחמש חיוורתא. חמש סומקתא – ‘נזיר ועושה פסח שהורו במקדש ומתו’. ‘נזיר’ – רביעית יין לנזיר. ‘עושה פסח’ – דאמר רב יהודה, אמר שמואל, ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית,[. ‘שהורו’ – שתה רביעית יין אל יורה. ‘במקדש’ – שתה רביעית יין ונכנס למקדש חייב מיתה. ‘ומתו’ – דתניא, ‘מנין לרביעית דם שיוצאה משני מתים שהיא מטמאה באהל? שנאמר (ויקרא כא יא) ‘ועל כל נפשות מת לא יבא”. וחמש חיוורתא – ‘חלת נזיר ומצורע שנפסלו בשבת’. ‘חלת’ – רביעית שמן לחלה. ‘נזיר’ – רביעית שמן לנזיר. ‘מצורע’ – רביעית מים למצורע. ‘שנפסלו’ – דתנן ‘ושאר כל המשקין טמאין פוסלין את הגוייה ברביעית’. ‘בשבת’ – דתנן ‘ושאר כל המשקין ברביעית ושאר כל השופכים ברביעית’. ותו ליכא? והאיכא ‘מרביעית נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים’? בפלוגתא לא קא מיירי. והא איכא ‘היה מביא פיילי של חרס ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור, ור’ יהודה אומר רביעית’? בפלוגתא לא קא מיירי. והאיכא ‘כמה מים נותן לתוכה? כל שהוא, ר’ זכאי אומר רביעית’? בפלוגתא לא קא מיירי. והאיכא מקוה? בר מההיא דבטלוה רבנן:
עמוד ב
ואינו חייב אלא עד שיאכל מן הענבים כזית וכו’: תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה. ורבי עקיבא? כיון דכתיב (במדבר ו ג) ‘וענבים לחים ויבשים לא יאכל’ – מה אכילה כזית אף כל איסורין כזית: [וחייב על היין בפני עצמו כו’]: תנו רבנן, ”וענבים לחים ויבשים לא יאכל’ – לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו, מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה; מה כאן שהוא מין אחד והן שני שמות – וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו, אף כל שהוא מין אחד והן שני שמות – חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו’, לאיתויי חמרא חדתא ועינבי. אמר אביי, אכל חרצן – לוקה שתים, אכל זג – לוקה שתים, אכל חרצן וזג – לוקה שלש. רבא אמר, אינו לוקה אלא אחת, שאינו לוקה אלאו שבכללות. מתיב רב פפא, ‘ר”א אומר, נזיר שהיה שותה יין כל היום – אינו חייב אלא אחת, אמרו לו אל תשת’ אל תשתה והוא שותה – חייב על כל אחת ואח’, אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים וסחט אשכול של ענבים ושתה – לוקה חמש’, אי הכי לילקי שש, אחת על (במדבר ו ד) ‘מכל אשר יעשה’? תנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר? שייר (במדבר ל ג) ‘לא יחל דברו’. אי משום האי לאו שיורא הוא, כי קתני מידי דלא איתיה בדוכת’ אחריתי, ‘לא יחל דברו’ איתיה בנדרי’. א”ל רבינא מפרזקיא לרב אשי, והא שייר דבין הביניים? אלא אמר רב פפא, לא תניא מידי חמש. והא
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
