לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232977
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233088
כתובות דף קג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מאי ‘למקום שאמה’? שמעת מינה בת אצל האם, לא שנא גדולה ולא שנא קטנה: לא יאמרו שניהם וכו’: ההוא גברא דאוגר ליה ריחיא לחבריה לטחינה, לסוף איעתר, זבין ריחיא וחמרא. אמר ליה, עד האידנא הוה טחיננא גבך, השתא הב לי אגרא. א”ל, מיטחן טחיננא לך. סבר רבינא למימר, היינו מתניתין ‘לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות’. א”ל רב עוירא, מי דמי? התם חד כריסא אית לה, תרתי כריסתא לית לה; הכא מצי א”ל, טחון וזבין טחון ואותיב. ולא אמרן אלא דלית ליה טחינא לריחיא, אבל אית ליה טחינא לריחיא – כגון זו כופין אותו על מדת סדום: מתני’. אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי – אין היורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך, אלא זנין אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה. אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא – יכולין היורשין לומר לה אם את אצלנו יש ליך מזונות ואם אין את אצלנו אין ליך מזונות. אם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים – זנין אותה והיא בבית אביה: גמ’. תנו רבנן, משתמשת במדור כדרך שמשתמשת בחיי בעלה, בעבדים ושפחות כדרך שמשתמשת בחיי בעלה, בכרים וכסתות כדרך שמשתמשת בחיי בעלה, בכלי כסף ובכלי זהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה – שכך כתב לה ‘ואת תהא יתבת בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מגר ארמלותיך בביתי’. תני רב יוסף, ‘בביתי’ ולא בבקתי. אמר רב נחמן, יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום. ומ”ש מדרבי אסי א”ר יוחנן, דא”ר אסי אמר ר’ יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו? התם לא משתעבדי לה מחיים, הכא משתעבדי לה מחיים. אמר אביי, נקיטינן, מדור אלמנה שנפל – אין היורשין חייבין לבנותו. תניא נמי הכי, ‘מדור אלמנה שנפל – אין היורשין חייבין לבנותו, ולא עוד אלא אפילו היא אומרת הניחוני ואבננו משלי – אין שומעין לה’. בעי אביי, שיפצה מאי? תיקו: אמרה אי אפשי: וליתבו לה כי יתבה התם? מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא ברכת הבית ברובה. וליתבו לה לפי ברכת הבית? ה”נ. אמר רב הונא, לשון חכמים ברכה, לשון חכמים עושר, לשון חכמים מרפא; ברכה – הא דאמרן, עושר – דתנן ‘המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה ואם היה פקח שוכר את מקומו’, מרפא – דתנן ‘לא ילעוס אדם חטין ויניח על גבי מכתו בפסח מפני שמחמיצות’. ת”ר, בשעת פטירתו של רבי, אמר, לבני אני צריך. נכנסו בניו אצלו, אמר להם, הזהרו בכבוד אמכם, נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה, יוסף חפני שמעון אפרתי – הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: הזהרו בכבוד אמכם: דאורייתא היא, דכתיב (שמות כ יב) ‘כבד את אביך ואת אמך’! אשת אב הואי. אשת אב נמי דאורייתא היא, דתניא ”כבד את אביך ואת אמך’; ‘את אביך’ זו אשת אביך, ‘ואת אמך’ זו בעל אמך, וי”ו יתירה לרבות את אחיך הגדול’! הני מילי מחיים, אבל לאחר מיתה לא: נר יהא דלוק במקומו שולחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה: מאי טעמא? כל בי שמשי הוה אתי לביתיה. ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא, אמרה אמתיה, שתיקו, דרבי יתיב! כיון דשמע, שוב לא אתא, שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים: יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: סבור מינה בהדין עלמא הוא דקאמר, כיון דחזו דקדים ערסייהו לערסיה, אמרי, שמע מינה לההוא עלמא הוא דקאמר, והאי דאמר הכי, דלא לימרו מילתא הואי להו, ועד האידנא נמי זכותו דרבי הוא דאהניא להו. אמר להן, לחכמי ישראל אני צריך. נכנסו אצלו חכמי ישראל, אמר להן, אל תספדוני בעיירות,
עמוד ב
והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום, שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא, חנינא בר חמא ישב בראש: אל תספדוני בעיירות: סבור מינה משום טרחא הוא דקאמר, כיון דחזי דקספדי בכרכים וקאתו כולי עלמא, אמרו, שמע מינה משום יקרא הוא דקאמר. ‘הושיבו ישיבה לאחר שלשים יום’ – דלא עדיפנא ממשה רבינו, דכתיב (דברים לד ח) ‘ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום’. תלתין יומין ספדין ביממא וליליא, מכאן ואילך ספדו ביממא וגרסי בליליא או ספדו בליליא וגרסי ביממא, עד דספדי תריסר ירחי שתא. ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת קלא ואמרה, כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה”ב. ההוא כובס, כל יומא הוה אתי קמיה, ההוא יומא לא אתא. כיון דשמע הכי, סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית. יצתה בת קול ואמרה, אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא: שמעון בני חכם: מאי קאמר? הכי קאמר, אע”פ ששמעון בני חכם – גמליאל בני נשיא. אמר לוי, צריכא למימר? אמר רבי שמעון בר רבי, צריכא לך ולמטלעתך. מאי קשיא ליה? הא קרא קאמר (דברי הימים ב כא ג) ‘ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור! ההוא ממלא מקום אבותיו הוה, ורבן גמליאל אינו ממלא מקום אבותיו הוה. ורבי מאי טעמא עבד הכי? נהי דאינו ממלא מקום אבותיו בחכמה, ביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוה: ‘חנינא בר חמא ישב בראש’. לא קיבל רבי חנינא, שהיה ר’ אפס גדול ממנו שתי שנים ומחצה. יתיב רבי אפס ברישא, ויתיב רבי חנינא אבראי, ואתא לוי ויתיב גביה. נח נפשיה דרבי אפס, ויתיב רבי חנינא ברישא, ולא הוה ליה ללוי איניש למיתב גביה, וקאתא לבבל. והיינו דאמרי ליה לרב, גברא רבה אקלע לנהרדעא ומטלע ודריש כלילא שרי, אמר, שמע מינה נח נפשיה דרבי אפס ויתיב רבי חנינא ברישא, ולא הוה ליה ללוי איניש למיתב גביה וקאתא. ואימא רבי חנינא נח נפשיה ור’ אפס כדיתיב יתיב, ולא הוה ליה ללוי איניש למיתב גביה וקאתא? איבעית אימא לוי לר’ אפס מיכף הוה כייף ליה, ואי בעית אימא כיון דאמר ר’ חנינא בר חמא ישב בראש לא סגי דלא מליך [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
