לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232946
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233057
כתובות דף עב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
איכא נועל בפניה, אלא לבית האבל – מאי נועל בפניה איכא? תנא, ‘למחר היא מתה ואין כל בריה סופדה’, ואיכא דאמרי ‘אין כל בריה סופנה’. תניא, ‘היה ר’ מאיר אומר, מאי דכתיב (קהלת ז ב) ‘טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו’ – מאי ‘והחי יתן אל לבו’? דברים של מיתה, דספד – יספדוניה, דקבר – יקברוניה, דידל – ידלוניה, דלואי – ילווניה, דטען – יטענוניה: ואם היה טוען משום דבר אחר רשאי: מאי ‘דבר אחר’? אמר רב יהודה, אמר שמואל, משום בני אדם פרוצין שמצויין שם. אמר רב אשי, לא אמרן אלא דאיתחזק, אבל לא איתחזק – לא כל כמיניה: ואם אמר לה ע”מ שתאמרי: ותימא? אמר רב יהודה, אמר שמואל, דברים של קלון: או שתהא ממלאה ומערה לאשפה: ותיעביד? א”ר יהודה, אמר שמואל, שתמלא ונופצת. במתניתא תנא ‘שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה’. בשלמא לשמואל, משום הכי יוציא ויתן כתובה; אלא למתניתא – מאי נפקא לה מינה? תיעביד! אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן, מפני שנראית כשוטה. אמר רב כהנא, המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה וריחים ותנור – יוציא ויתן כתובה, שמשיאה שם רע בשכינותיה. תניא נמי הכי, ‘המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה ריחים ותנור – יוציא ויתן כתובה, מפני שמשיאה שם רע בשכינותיה; וכן היא שנדרה שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה וריחים ותנור ושלא תארוג בגדים נאים לבניו – תצא שלא בכתובה, מפני שמשיאתו שם רע בשכיניו’: מתני’. ואלו יוצאות שלא בכתובה – העוברת על דת משה ויהודית. ואיזו היא דת משה? מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקיימת. ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם. אבא שאול אומר, אף המקללת יולדיו בפניו. רבי טרפון אומר, אף הקולנית. ואיזוהי קולנית? לכשהיא מדברת בתוך ביתה ושכיניה שומעין קולה: גמ’. מאכילתו שאינו מעושר: היכי דמי? אי דידע – נפרוש! אי דלא ידע – מנא ידע? לא צריכא, דאמרה ליה פלוני כהן תיקן לי את הכרי, ואזיל שייליה ואשתכח שיקרא: ומשמשתו נדה: היכי דמי? אי דידע בה – נפרוש! אי דלא ידע – נסמוך עילוה, דא”ר חיננא בר כהנא אמר שמואל, מנין לנדה שסופרת לעצמה? שנאמר (ויקרא טו כח) ‘וספרה לה שבעת ימים’ – ‘לה’ לעצמה? לא צריכא, דאמרה ליה פלוני חכם טיהר לי את הדם, ואזל שייליה ואשתכח שיקרא. ואיבעית אימא, כדרב יהודה, דאמר רב יהודה, הוחזקה נדה בשכינותיה – בעלה לוקה עליה משום נדה: ולא קוצה לה חלה: היכי דמי? אי דידע – נפרוש! אי דלא ידע – מנא ידע? לא צריכא, דאמרה ליה פלוני גבל תיקן לי את העיסה, ואזיל שייליה ואשתכח שיקרא: ונודרת ואינה מקיימת: דאמר מר, ‘בעון נדרים בנים מתים שנאמר (קהלת ה ה) ‘אל תתן את פיך לחטיא את בשרך’ וגו’ – ואיזו הן מעשה ידיו של אדם? הוי אומר בניו ובנותיו’. רב נחמן אמר, מהכא (ירמיה ב ל) ‘לשוא הכיתי את בניכם’; ‘לשוא’ – על עסקי שוא. תניא, ‘היה ר”מ אומר, כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת – יחזור וידירנה’; ‘ידירנה’? במאי מתקן לה? אלא ‘יחזור ויקניטנה כדי שתדור בפניו ויפר לה, אמרו לו, אין אדם דר עם נחש בכפיפה’. תניא, ‘היה ר’ יהודה אומר, כל היודע באשתו שאינה קוצה לו חלה – יחזור ויפריש אחריה, אמרו לו, אין אדם דר עם נחש בכפיפה’. מאן דמתני לה אהא – כ”ש אהך, אבל מאן דמתני אהך – אבל הא זימנין דמקרי ואכיל: ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע: ראשה פרוע דאורייתא היא, דכתיב (במדבר ה יח) ‘ופרע את ראש האשה’, ותנא דבי רבי ישמעאל ‘אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש’! דאורייתא –
עמוד ב
קלתה שפיר דמי, דת יהודית – אפילו קלתה נמי אסור. אמר רבי אסי, אמר ר’ יוחנן, קלתה אין בה משום פרוע ראש. הוי בה רבי זירא, היכא? אילימא בשוק – דת יהודית היא! ואלא בחצר – אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה! אמר אביי ואיתימא רב כהנא, מחצר לחצר ודרך מבוי: וטווה בשוק: אמר רב יהודה, אמר שמואל, במראה זרועותיה לבני אדם. רב חסדא אמר אבימי, בטווה ורד כנגד פניה: ומדברת עם כל אדם: אמר רב יהודה, אמר שמואל, במשחקת עם בחורים. אמר רבה בר בר חנה, זימנא חדא הוה קאזילנא בתריה דרב עוקבא, חזיתיה לההיא ערביא דהוה יתבה, קא שדיא פילכה וטווה ורד כנגד פניה, כיון דחזיתינן – פסיקתיה לפילכה, שדיתיה, אמרה לי, עולם הב לי פלך! אמר בה רב עוקבא מילתא. מאי אמר בה? רבינא אמר, טווה בשוק אמר בה. רבנן אמרי, מדברת עם כל אדם אמר בה: אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו: אמר רב יהודה, אמר שמואל, במקללת יולידיו בפני מולידיו, וסימניך (בראשית מח ה) ‘אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי’. אמר רבה, דאמרה ליה ניכליה אריא לסבא באפי בריה: רבי טרפון אומר אף הקולנית: מאי קולנית? אמר רב יהודה, אמר שמואל, במשמעת קולה על עסקי תשמיש. במתניתא תנא ‘במשמשת בחצר זו ונשמע קולה בחצר אחרת’. וניתנייה גבי מומין במתניתין? אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא: מתני’. המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים – אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים – תצא שלא בכתובה. על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה מומין – אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו בה מומין – תצא שלא בכתובה. כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים: גמ’. ותנן נמי גבי קדושין כי האי גוונא! הכא כתובות איצטריכא ליה – תנא קדושין אטו כתובות, התם קדושין אצטריכא ליה – תנא כתובות אטו קדושין. א”ר יוחנן משום ר”ש בן יהוצדק, באלו נדרים אמרו? שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונים. תניא נמי הכי, [חסר בסוטף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
