לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232878
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232989
כתובות דף ד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ובועל בעילת מצוה ופורש, ונוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות, וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים, ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום’. ודוקא אביו של חתן או אמה של כלה, דליכא איניש דטרח להו, אבל איפכא לא. אמר רפרם בר פפא, אמר רב חסדא, לא שנו אלא שנתן מים על גבי בשר, אבל לא נתן מים על גבי בשר – מזדבן. אמר רבא, ובכרך, אע”פ שנתן מים על גבי בשר – מזדבן. אמר רב פפא, ובכפר, אע”פ שלא נתן מים על גבי בשר – לא מזדבן. ואלא דרב חסדא היכי משכחת לה? אמר רב אשי, כגון מתא מחסיא, דמפקא מכרך ומפקא מכפר. תניא כוותיה דרב חסדא, ‘הרי שהיה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ונתן מים על גבי בשר, ומת אביו של חתן או אמה של כלה – מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה, ובועל בעילת מצוה ופורש, ונוהג שבעת ימי המשתה ואח”כ נוהג שבעת ימי אבילות, וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים; וכן מי שפירסה אשתו נדה, הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים, ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל’ יום, בין כך ובין כך לא יבעול לא בערב שבת ולא במוצ”ש’. אמר מר, ‘הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים’. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן, אע”פ שאמרו אין אבילות במועד, אבל דברים של צינעא נוהג. דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא, ל”ש אלא שלא בעל, אבל בעל – אשתו ישנה עמו. והא הכא דבבעל עסקינן, וקתני ‘הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים’? כי קאמר אפירסה אשתו נדה. הא ‘וכן’ קתני?
עמוד ב
הכי קאמר, ‘וכן מי שפירסה אשתו נדה ולא בעל – הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים’. למימרא דאבילות קילא ליה מנדה, והאמר רבי יצחק בר חנינא, אמר רב הונא, כל מלאכות שאשה עושה לבעלה – נדה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו, ואילו גבי אבילות תניא ‘אע”פ שאמרו אין אדם רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת – באמת אמרו מוזגת לו הכוס ומצעת לו המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו’? לא קשיא, כאן באבילות דידיה, כאן באבילות דידה. והא אביו של חתן או אמה של כלה קתני? כי קתני אשארא. ומי שאני בין אבילות דידיה לאבילות דידה? והתניא, ‘מי שמת חמיו או חמותו – אינו יכול לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבילות; וכן היא שמת חמיה או חמותה – אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות’? תני באבילות דידיה ‘הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים’ הא ‘וכן’ קתני? כי קתני אכיחול ואפירכוס. והא ‘עמו’ קתני? מאי לאו עמו במטה? לא עמו בבית, וכדאמר ליה רב לחייא בריה, באפה נהוג אבילותא, דלא באפה לא תנהוג אבילותא. רב אשי אמר, מי קמדמית אבילותא דהכא לאבילותא דעלמא? אבילותא דעלמא חמיר ולא אתי לזלזולי ביה, אבילות דהכא, כיון דאקילו רבנן, אתי לזלזולי ביה. מאי קולא? אילימא דקתני ‘בועל בעילת מצוה ופורש’, התם משום דלא חל עליו אבילותא, אי לרבי אליעזר עד שיצא מפתח הבית, אי לרבי יהושע עד שיסתם הגולל; אלא דקתני ‘נוהג שבעת ימי המשתה ואח”כ נוהג שבעת ימי אבילות’. אמר מר, ‘בין כך ובין כך לא יבעול לא בערב שבת ולא במוצ”ש’. בשלמא בערב שבת, משום חבורה, אלא במוצאי שבת אמאי לא? אמר רבי זירא,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
