🕯️️ הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת אהוד יהודה בן ליאורה לוסי ז"ל 🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יוסף בן פנינה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת ליאורה לוסי בת דיאמנטינה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת אברהם בן פנינה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת מזל בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת רינה בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יוכבד בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת ברוך בן מסעודה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת רבקה בת אסתר ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יחזקאל בן רחל ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת ויקטוריה בת טופחה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יהודה בן מרים ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת פנינה בת אסתר ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת ציון בן שרה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן רוז ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת מזל בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת רינה בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יוכבד בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת שמעון בן מיסה ז"ל🕯️️

מסכת יבמות דף עא – 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228784
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228663
יבמות דף עא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
המרת דת פוסלת, ואין המרת דת פוסלת במעשר. ‘כל ערל לא יאכל בו’ למה לי? בו אינו אוכל, אבל אוכל הוא במצה ומרור. ואיצטריך למכתב ערל, ואיצטריך למכתב כל בן נכר; דאי כתב רחמנא ערל – משום דמאיס, אבל בן נכר דלא מאיס, אימא לא, ואי כתב רחמנא כל בן נכר – משום דאין לבו לשמים, אבל ערל דלבו לשמים אימא לא, צריכא. (שמות יב ט) ‘ממנו’ ‘ממנו’ למה לי? לכדרבה א”ר יצחק. אמר מר, ‘ר”ע אומר אינו צריך, הרי הוא אומר (ויקרא כב) ‘וכל זר’ – זרות אמרתי לך ולא אנינות’. אימא ולא ערלות? הא כתיב ‘איש איש’. ומה ראית? מסתברא ערלות הוה ליה לרבויי, שכן מעשי”ם כרותי”ם בדב”ר העב”ד; מחוסר מעשה, ומעשה בגופו, וענוש כרת, וישנו לפני הדבור, ומילת זכריו ועבדיו מעכבת. אדרבה, אנינות הוה ליה לרבויי, שכן ישנה בכל שעה, ונוהגת באנשים ונשים, ואין בידו לתקן עצמו? הנך נפישן. רבא אמר, בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת; אמר קרא ‘איש איש’ – איזהו דבר שישנו באיש ואינו באשה? הוי אומר זה ערלות. ורבי עקיבא, האי ‘תושב ושכיר’ מאי עביד ליה? אמר רב שמעיא, לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול. והני מולין נינהו? והא תנן ‘קונם שאני נהנה לערלים – מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים; קונם שאני נהנה למולין – מותר במולי עובדי כוכבים ואסור בערלי ישראל’? אלא לאתויי גר שמל ולא טבל, וקטן שנולד כשהוא מהול, וקסבר צריך להטיף ממנו דם ברית. ור’ אליעזר לטעמיה, דאמר גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא, וקסבר קטן כשנולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית. ור’ אליעזר, האי ‘איש איש’ מאי עביד ליה? דברה תורה כלשון בני אדם. בעי רב חמא בר עוקבא, קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה – ערלות שלא בזמנה מעכבא או לא מעכבא? א”ר זירא, ת”ש, ‘אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשיה ועבדיו בשעת אכילה; מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה? ת”ל (שמות יב מח) ‘אז’ ‘אז’ לגזירה שוה’; בשלמא עבדיו, משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה, כגון דזבנינהו ביני ביני, אלא זכריו, דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה היכי משכחת לה? לאו דאתילוד בין עשיה לאכילה? ש”מ ערלות שלא בזמנה הויא ערלות! אמר רבא, ותסברא (שמות יב מח) ‘המול לו כל זכר’ אמר רחמנא, ‘ואז יקרב לעשותו’, והאי לאו בר מהילא הוא! אלא הכא במאי עסקינן, כגון שחלצתו חמה. וניתוב ליה כל שבעה, (דאמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה)? דיהבינן ליה כל שבעה. ונימהליה מצפרא? בעינן
עמוד ב
מעת לעת. והתני לודאה ‘יום הבראתו כיום הולדו’; מאי לאו מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת? לא, עדיף יום הבראתו מיום הולדו, דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת, ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת. רב פפא אמר, כגון דכאיב ליה עיניה לינוקא ואיתפח ביני וביני. רבא אמר, כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין. רב כהנא בריה דרב נחמיה אמר, כגון טומטום שנקרע ונמצא זכר ביני וביני. רב שרביא אמר, כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור. ומי חיי? והתניא, ‘כיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אין יכול לחיות אפילו שעה אחת’? הכא במאי עסקינן כגון דזנתיה אישתא. אישתא דמאן? אילימא אישתא דידיה, אי הכי כל שבעה בעי! אלא דזנתיה אישתא דאימיה. ואיבעית אימא, ה”מ היכא דלא מעוי, אבל היכא דמעוי – מחייא חיי. אמר ר’ יוחנן משום רבי בנאה, ערל מקבל הזאה, שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה כשהן ערלים, שנאמר (יהושע ד יט) ‘והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון’; בעשרה לא מהילי – משום חולשא דאורחא, הזאה אימת עביד להו? לאו כשהן ערלים? ודלמא לא עבוד פסח כלל? לא ס”ד, דכתיב (יהושע ה י) ‘ויעשו את הפסח’. מתקיף לה מר זוטרא, ודלמא פסח הבא בטומאה היה? א”ל רב אשי, תניא בהדיא ‘מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה’. אמר רבה בר יצחק, אמר רב, לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו, שנאמר (יהושע ה ב) ‘בעת ההיא אמר ה’ אל יהושע עשה לך חרבות צורים’ וגו’. ודלמא הנך דלא מהול, דכתיב (יהושע ה ה) ‘כי מולים היו כל העם היוצאים וכל העם הילודים’ וגו’? א”כ מאי ‘שוב’? אלא לאו לפריעה. ומאי ‘שנית’? לאקושי סוף מילה לתחלת מילה, מה תחלת מילה מעכבת, אף סוף מילה מעכבין בו, דתנן ‘אלו הן ציצין המעכבין את המילה – בשר החופה את [רוב] העטרה, ואין אוכל בתרומה’, אמר רבינא, ואיתימא רב ירמיה בר אבא, אמר רב, בשר החופה את רוב גובהה של עטרה. ובמדבר מאי טעמא לא מהול? איבעית אימא משום חולשא דאורחא,

Like this article?

Share on Facebook
Share on Twitter
Share on Linkdin
Share on Pinterest

השאירו תגובה

מפיצי האור של רבי נחמן מברסלב

קבלו פעם בחודש חבילת עלונים להפצה בהשתתפות בתרומה צנועה.