לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228767
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228646
יבמות דף נד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ישן לא קנה ביבמתו? אלא בנתקע. והא אמר רבה נפל מן הגג ונתקע חייב בארבעה דברים וביבמתו לא קנה? אלא כגון שנתכוון לאשתו, ותקפתו יבמתו ובא עליה. שניהם אנוסים דבי רבי חייא, היכי דמי? כגון שנתכוון לאשתו, ותקפוהו עובדי כוכבים ודבקום זה בזה ובא עליה. מנא הני מילי? דתנו רבנן (דברים כה ה) ”יבמה יבא עליה’ – מצוה, דבר אחר, ‘יבמה יבא עליה’ – בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון’. והא אפיקתיה למצוה? למצוה (דברים כה ז) מ’ואם לא יחפוץ האיש’ נפקא, הא חפץ יבם, וכי אתא קרא – בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון. תניא אידך, ‘יבמה יבא עליה’ – כדרכה, ‘ולקחה’ – שלא כדרכה, ‘ויבם’ – ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה, ‘ויבמה’ – בעל כרחה. ד”א, ‘יבמה יבא עליה’ בין בשוגג כו’. והא אפיקתי’ לכדרכה? ההוא (דברים כה ז) מ’להקים לאחיו שם’ נפקא, במקום שמקים שם, וכי אתא קרא – בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון. גופא, אמר רב יהודה, ישן לא קנה ביבמתו, דאמר קרא ‘יבמה יבא עליה’ – עד דמכוין לה לשם ביאה. והתניא ‘בין ער [בין ישן’? אימא ‘בין ערה בין ישנה’. והתניא ‘בין ער] הוא בין ישן הוא בין ערה היא בין ישנה היא’? הכא במאי עסקינן במתנמנם. ה”ד מתנמנם? אמר רב אשי, נים ולא נים תיר ולא תיר, כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מדכר. גופא, אמר רבה, נפל מן הגג ונתקע – חייב בארבעה דברים, וביבמתו לא קנה, בנזק בצער בשבת ברפוי, אבל בושת לא מיחייב, דאמר מר ‘אין חייב על הבושת עד שיתכוון’. אמר רבא, נתכוון להטיח בכותל והטיח ביבמתו – לא קנה, להטיח בבהמה והטיח ביבמה – קנה, דהא קמכוין לשם ביאה בעולם: אחד המערה: אמר עולא, מנין להעראה מן התורה? שנאמר (ויקרא כ יח) ‘ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה’ – מכאן להעראה מן התורה. אשכחן נדה; שאר עריות מנין? וכ”ת נילף מנדה, מה לנדה שכן מטמאה את בועלה? אלא אתיא מאשת אח, דכתיב (ויקרא כ כא) ‘ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא’; וכי אשת אחיו [לעולם] נדה היא? אלא כנדה, מה נדה בהעראה, אף אשת אח בהעראה. מה לאשת אח שכן בידו לרבות, דאי בעי מקדש ואזיל כי אלפא? אלא אתיא מאחות אב ואחות אם, דכתיב (ויקרא כ יט) ‘וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה’. איכא למיפרך, מה לאחות אב ואחות אם שכן איסור הבא מאליו? מחדא לא אתיא, תיתי [חדא] מתרתי. מהי תיתי? תיתי מאשת אח ואחות אב ואחות אם? מה להנך שכן אסורין משום שאר! אלא תיתי מנדה ואחות אב ואחות אם? מה להנך שכן איסור הבא מאליו! אלא תיתי מנדה ואשת אח, דמאי פרכת? מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא, מה לנדה ואשת אח שכן אין להם היתר בחיי אוסרן, תאמר באשת איש שכן יש לה היתר בחיי אוסרה? אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא, אטו נדה ואשת אח בחיי אוסרן הוא דאין להם היתר, אבל לאחר מכאן יש להם היתר? נדה
עמוד ב
ביומי תליא מילתא, אשת אח בבנים תליא רחמנא! אלא פריך הכי, מה לנדה ואשת אח שכן אין אוסרן מתירן, תאמר באשת איש שאוסרה מתירה? אלא אמר ר’ יונה, ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע, אמר קרא (ויקרא יח כט) ‘כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות’ – הוקשו כל העריות כולן לנדה, מה נדה בהעראה, אף כל בהעראה. ואלא נדה דכתיבא גבי אשת אח למה לי? לכדרב הונא, דאמר רב הונא, רמז ליבמה מן התורה מנין? מנין? הא כתיב ‘יבמה יבא עליה’! אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין? האי סברא היא, מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא – מכלל דבחיי בעלה אסורה! ודלמא לאחר מיתת בעלה מצוה, בחיי בעלה רשות? אי נמי לאחר מיתת בעלה – אין, בחיי בעלה – לא, ולאו הבא מכלל עשה – עשה? אמר קרא (ויקרא כ כא) ‘ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא’; וכי אשת אחיו נדה היא? אלא כנדה, מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן – בשעת איסורא בכרת, אף אשת אח [נמי], אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן – בחיי בעלה בכרת. אלא העראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם למה לי? לכדבעא מיניה רבינא מרבא, המערה בזכור מהו? בזכור? ‘משכבי אשה’ כתיבא! אלא המערה בבהמה מהו? אמר ליה, אם אינו ענין להעראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם, דאתיא בהקישא מדרבי יונה, תנהו ענין להעראה דבהמה. מכדי בהמה חייבי מיתות בית דין היא, מאי טעמא כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות? לכתוב גבי מיתת בית דין, ונילף מיתת ב”ד ממיתת ב”ד? איידי דכוליה קרא לדרשא אתי, כתיב ביה נמי הא מילתא לדרשא. מאי דרשא? דתניא (ויקרא יח יב) ”ערות אחות אביך לא תגלה’ – בין מן האב בין מן האם; אתה אומר בין מן האב בין מן האם, או אינו אלא מן האב ולא מן האם? ודין הוא, חייב כאן וחייב באחותו, מה אחותו בין מן האב בין מן האם, אף כאן בין מן האב בין מן האם, או כלך לדרך זו, חייב כאן וחייב בדודתו, מה דודתו מן האב ולא מן האם, אף כאן מן האב ולא מן האם? נראה למי דומה, דנין איסור הבא מאליו מאיסור הבא מאליו, ואל תוכיח דודתו שאין איסור הבא מאליו, או כלך לדרך זה, דנין קרובי האב מקרובי האב, ואל תוכיח אחותו שקרובי עצמו? תלמוד לומר ‘ערות אחות אביך לא תגלה’ – בין מן האב בין מן האם, ‘ערות אחות אמך לא תגלה’ – בין מן האב בין מן האם’. למה לי למכתבא באחות אב, למה לי למכתבא באחות אם? אמר רבי אבהו, צריכי, דאי כתב רחמנא באחות אב – שכן יש לה חייס, אבל אחות אם אימא לא, ואי כתב רחמנא באחות אם – שכן ודאית, אבל אחות אב אימא לא, צריכא. ודודתו דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם, מנא ליה? אמר רבא, אתיא ‘דודו’ ‘דודו’; כתיב הכא (ויקרא כ כ) ‘ערות דודו גלה’, וכתיב [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
