מסכת יבמות דף לה – 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228748
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228627
יבמות דף לה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
וגזרו רבנן קטנה משום גדולה. ומי גזרינן קטנה משום גדולה? והתנן, ‘אם היו קטנות שאינן ראויות לילד – מחזירין אותן מיד’! אמר רב גידל, אמר רב, הוראת שעה היתה. מכלל דהואי? אלא כהוראת שעה היתה, וחילוף לא שכיח. לישנא אחרינא, אמרי לה, אמר שמואל, כולן צריכות להמתין שלשה חדשים, חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, [אבל] קטנה בת ישראל אינה צריכה להמתין ג’ חדשים. במאי? אי במיאון – האמרה שמואל חדא זימנא, אי בגט – הא קאמר שמואל דבעיא, דאמר שמואל, מיאנה בו – אינה צריכה להמתין שלשה חדשים, נתן לה גט – צריכה להמתין שלשה חדשים’! אלא בזנות, וזנות בקטנה לא שכיח. גיורת ומשוחררת דשכיח בהו זנות, ליגזור? הוא דאמר כרבי יוסי, דתניא, ‘הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו – צריכות להמתין ג’ חדשים, דברי רבי יהודה, רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד’. אמר רבה, מ”ט דרבי יוסי? קסבר אשה מזנה משמשת במוך כדי שלא תתעבר. א”ל אביי, בשלמא גיורת – כיון דדעתה לאיגיורי מנטרה נפשה, כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה ובין זרע שנזרע שלא בקדושה; שבויה ושפחה נמי – דשמעי ממרייהו ומנטרי נפשייהו, אלא יוצאת בשן ועין היכי משכחת לה? וכי תימא כל דממילא מודה ר’ יוסי, והתנן ‘אנוסה ומפותה צריכה להמתין ג’ חדשים, דברי ר’ יהודה, רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד’? אלא אמר אביי, אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר. ואידך? חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה: ואם היו כהנות כו’: כהנות – אין, ישראלית – לא? אימא ‘אם היו נשי כהנים’. נשי כהנים – אין, נשי ישראלים – לא? והאמר רב עמרם, הא מילתא אמר לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתין, אשת ישראל שנאנסה – אף על פי שמותרת לבעלה פסולה לכהונה? אמר רבא, הכי קאמר, אם היו כהנות נשואות לישראל – נפסלו מן התרומה דבי נשייהו:
פרק רביעי החולץ
עמוד ב
מתני’. החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה – בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה, אין הולד של קיימא – הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה. הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה – בזמן שהולד של קיימא יוציא וחייבין בקרבן, ואם אין ולד של קיימא – יקיים. ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון – יוציא והולד כשר, וחייבין באשם תלוי: גמ’. איתמר, החולץ למעוברת והפילה, רבי יוחנן אמר, אינה צריכה חליצה מן האחין. ר”ל אמר, צריכה חליצה מן האחין. ר’ יוחנן אמר א”צ חליצה מן האחין – חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה, ור”ל אמר צריכה חליצה מן האחין – חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה. במאי קמפלגי? איבעית אימא קרא, ואיבעית אימא סברא. איבעית אימא סברא; רבי יוחנן סבר, אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא מפולי מפלה – מי לאו בת חליצה ויבום היא? השתא נמי תגלי מילתא למפרע, ור”ל אמר תגלי מילתא למפרע לא אמרינן. ואיבעית אימא קרא; רבי יוחנן סבר, (דברים כה ה) ‘ובן אין לו’ אמר רחמנא, והא לית ליה, ור”ל סבר ‘ובן אין לו’ – עיין עליו. איתיביה ר’ יוחנן לר”ל, ‘אין הולד של קיימא – הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה’; בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת שמה חליצה, משום הכי פסלה, אלא לדידך דאמרת חליצת מעוברת לא שמה חליצה, אמאי פסלה מן הכהונה? א”ל, מדרבנן, ולחומרא בעלמא. א”ד, איתיביה ריש לקיש לר’ יוחנן, ‘אין הולד של קיימא – הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה’; בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת לא שמה חליצה, היינו דקתני ‘פסלה מן הכהונה’, לחומרא, ולא קתני ‘אינה צריכה חליצה מן האחין’, אלא לדידך ‘אינה צריכה חליצה מן האחין’ מיבעי ליה? א”ל, אין הכי נמי, ואיידי דתנא רישא ‘לא פסלה’, תנא סיפא ‘פסלה’. איתיביה רבי יוחנן לר”ל, ‘אין הולד של קיימא יקיים’; בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה, משום הכי קתני ‘יקיים’, אלא לדידך דאמרת חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה, ‘יחזור ויבעול ויקיים’ מיבעי ליה? מאי ‘יקיים’? יחזור ויבעול ויקיים, דלא סגי. איכא דאמרי, איתיביה ר”ל לרבי יוחנן, ‘אין הולד של קיימא יקיים’; בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה, היינו דקתני ‘יקיים’, יחזור ויבעול ויקיים, דלא סגי בלאו הכי, אלא לדידך ‘רצה יוציא רצה יקיים’ מיבעי ליה? אה”נ, איידי דתנא רישא ‘יוציא’ תנא נמי סיפא ‘יקיים’. מיתיבי, ‘הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת – הרי זו לא תנשא צרתה, שמא יהא ולד בן קיימא’; אדרבה, כי הוי הולד בן קיימא מיפטרה צרתה! אלא אימא ‘שמא לא יהא הולד בן קיימא’, ואי ס”ד ביאת מעוברת שמה ביאה, אמאי לא תנשא צרתה? תיפטר בביאה של חבירתה! אמר אביי, בביאה כולי עלמא לא פליגי דלא פטרה, כי פליגי בחליצה, רבי יוחנן סבר חליצת מעוברת שמה חליצה ביאת מעוברת לא שמה ביאה, ר”ל סבר ביאת מעוברת לא שמה ביאה וחליצת מעוברת לא שמה חליצה. אמר ליה רבא, מה נפשך, אי ביאת מעוברת שמה ביאה – חליצת מעוברת שמה חליצה, ואי ביאת מעוברת לא שמה ביאה – חליצת מעוברת נמי לא שמה חליצה, דהא קי”ל