מסכת חגיגה דף כה – דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226312
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226338
חגיגה דף כה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
המדומעות – נאמנין עליהם בשעת הגיתות והבדים, וקודם לגיתות שבעים יום: גמ’. ביהודה – אין, ובגליל – לא, מ”ט? אמר ריש לקיש, מפני שרצועה של כותים מפסקת ביניהן. וניתיב בשידה תיבה ומגדל? הא מני רבי היא, דאמר אהל זרוק לאו שמיה אהל. דתניא, ‘הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל, רבי מטמא ור’ יוסי בר’ יהודה מטהר’. ולייתוה בכלי חרס המוקף צמיד פתיל? אמר רבי אליעזר, שונין, אין הקדש ניצול בצמיד פתיל. והתניא ‘אין חטאת ניצלת בצמיד פתיל’; מאי לאו הא קדש ניצול? לא, הא מים שאינן מקודשים ניצולין בצמיד פתיל. והאמר עולא חברייא מדכן בגלילא? מניחין, ולכשיבא אליהו ויטהרנה: ובשעת הגיתות נאמנין אף על התרומה: ורמינהי, ‘הגומר זיתיו ישייר קופה אחת ויתננה לעני כהן’? אמר רב נחמן, לא קשיא, הא בחרפי, הא באפלי. א”ל רב אדא בר אהבה, כגון מאי? כאותן של בית אביך. רב יוסף אמר, בגלילא שנו. איתיביה אביי, ‘עבר הירדן וגליל הרי הן כיהודה – נאמנין על היין בשעת היין ועל השמן בשעת השמן, אבל לא על היין בשעת השמן ולא על השמן בשעת היין’? אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא: עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של יין לא יקבלנה הימנו אבל מניחה לגת הבאה: בעו מיניה מרב ששת, עבר וקיבלה, מהו שיניחנה לגת הבאה? אמר להו, תניתוה,
עמוד ב
‘חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ, יכול לומר לו טול אתה חטין שבמקום פלוני ואני חטין שבמקום פלוני, טול אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני; אבל לא יאמר לו טול אתה לח ואני יבש, טול אתה חטין ואני שעורים’, ותני עלה, ‘אותו חבר שורף הלח ומניח את היבש’; אמאי? יניחנה לגת הבאה! בדבר שאין לו גת. ויניחנו לרגל? בדבר שאינו משתמר לרגל: ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן: תנן התם, ‘מודין בית שמאי ובית הלל שבודקין לעושי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה’. מאי בודקין? אמר רב יהודה, אמר שמואל, מנפח אדם בית הפרס והולך. ור’ חייא בר אבא משמיה דעולא אמר, בית הפרס שנדש טהור. לעושי פסח – לא העמידו דבריהן במקום כרת; לאוכלי תרומה – העמידו דבריהן במקום מיתה. איבעיא להו, בדק לפסחו, מהו שיאכל בתרומתו? עולא אמר, בדק לפסחו, מותר לאכול בתרומתו. רבה בר עולא אמר, בדק לפסחו, אסור לאכול בתרומתו. א”ל ההוא סבא, לא תפלוג עליה דעולא, דתנן כוותיה, ‘ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן’, אלמא מדמהימן אקדש מהימן נמי אתרומה, הכא נמי מדמהימן אפסח מהימן נמי אתרומה: כדי יין וכדי שמן כו’: תנא, אין נאמנין לא על הקנקנים ולא על התרומה. קנקנים דמאי? אי קנקנים דקדש, מיגו דמהימן אקדש מהימן נמי אקנקנים! אלא קנקנים דתרומה, פשיטא! השתא אתרומה לא מהימן, אקנקנים מהימן? אלא בריקנים דקדש ובשאר ימות השנה, ובמלאין דתרומה ובשעת הגיתות. תנן, כדי יין וכדי שמן המדומעות. מאי לאו מדומעות דתרומה? אמרי דבי ר’ חייא, מדומעות דקדש. ומי איכא דימוע לקדש? אמרי דבי ר’ אלעאי, במטהר את טבלו ליטול ממנו נסכים: קודם לגיתות שבעים יום: אמר אביי, שמע מינה דינא הוא דעילויה אריסא למיטרח אגולפי שבעים יומין מקמי מעצרתא: מתני’. מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס, מן המודיעים ולחוץ אין נאמנין. כיצד? הקדר שהוא מוכר הקדרות נכנס לפנים מן המודיעים – הוא הקדר והן הקדרות והן הלוקחין נאמן, יצא – אינו נאמן: גמ’. תנא, מודיעים – פעמים כלפנים, פעמים כלחוץ. כיצד? קדר יוצא וחבר נכנס – כלפנים, שניהן נכנסין