לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226302
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226328
חגיגה דף טו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם, או דלמא דשמואל לא שכיחא? אמר להו, דשמואל לא שכיח, וחיישינן שמא באמבטי עיברה. והאמר שמואל, כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ – אינו מזרעת? מעיקרא נמי יורה כחץ הוה. ת”ר, מעשה ברבי יהושע בן חנניה, שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית, וראהו בן זומא ולא עמד מלפני. אמר לו, מאין ולאין בן זומא? אמר לו, צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים, ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד, שנאמר (בראשית א ב) ‘ורוח אלהים מרחפת על פני המים’ – כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת. אמר להן רבי יהושע לתלמידיו, עדיין בן זומא מבחוץ! מכדי ‘ורוח אלהים מרחפת’, ‘על פני המים’ אימת הוי? ביום הראשון; הבדלה ביום שני הוא דהואי, דכתיב (בראשית א ו) ‘ויהי מבדיל בין מים למים’! וכמה? אמר רב אחא בר יעקב, כמלא נימא. ורבנן אמרי, כי גודא דגמלא. מר זוטרא, ואיתימא רב אסי, אמר, כתרי גלימי דפריסי אהדדי, ואמרי לה כתרי כסי דסחיפי אהדדי. אחר קיצץ בנטיעות, עליו הכתוב אומר (קהלת ה ה) ‘אל תתן את פיך לחטיא את בשרך’. מאי היא? חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל, אמר, גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום ב’ רשויות הן? אפקוהו למיטטרון, ומחיוהו שיתין פולסי דנורא. א”ל, מ”ט כי חזיתיה לא קמת מקמיה? איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר. יצתה בת קול ואמרה (ירמיה ג יד/כב) ‘שובו בנים שובבים’ חוץ מאחר. אמר, הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא, ליפוק ליתהני בהאי עלמא. [חסר בסוף העמוד עקב מגבלות מקום]
עמוד ב
לינוקא פסוק לי פסוקך, א”ל, (ירמיה ד ל) ‘ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני, כי תעדי עדי זהב, כי תקרעי בפוך עיניך, לשוא תתיפי’ וגו’. עייליה לבי כנישתא אחריתי, עד דעייליה לתליסר בי כנישתא, כולהו פסקו ליה כי האי גוונא. לבתרא א”ל, פסוק לי פסוקך, א”ל, (תהילים נ טז) ‘ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי’ וגו’. ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה, אשתמע כמה דאמר ליה ‘ולאלישע אמר אלהים’. איכא דאמרי, סכינא הוה בהדיה, וקרעיה ושדריה לתליסר בי כנישתי, ואיכא דאמרי, אמר, אי הואי בידי סכינא הוה קרענא ליה. כי נח נפשיה דאחר, אמרי, לא מידן לידייניה ולא לעלמא דאתי ליתי; לא מידן לידייניה – משום דעסק באורייתא, ולא לעלמא דאתי ליתי – משום דחטא. אמר ר”מ, מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי! מתי אמות ואעלה עשן מקברו? כי נח נפשיה דר’ מאיר, סליק קוטרא מקבריה דאחר. אמר ר’ יוחנן, גבורתא למיקלא רביה? חד הוה ביננא, ולא מצינן לאצוליה? אי נקטיה ביד, מאן מרמי ליה מאן? אמר, מתי אמות ואכבה עשן מקברו? כי נח נפשיה דר’ יוחנן, פסק קוטרא מקבריה דאחר. פתח עליה ההוא ספדנא, אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך רבינו! בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי, אמרה ליה, רבי, פרנסני! אמר לה, בת מי את? אמרה לו, בתו של אחר אני. אמר לה, עדיין יש מזרעו בעולם? והא כתיב (איוב יח יט) ‘לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו’? אמרה לו, זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו. מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי. בכה ואמר רבי, ומה למתגנין בה כך; למשתבחין בה על אחת כמה וכמה? ור”מ, היכי גמר תורה מפומיה דאחר, והאמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (מלאכי ב ז) ‘כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה’ צבאות הוא’ – אם דומה הרב למלאך ה’ צבאות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו? אמר ר”ל, ר”מ קרא אשכח ודרש, (משלי כב יז) ‘הט אזנך ושמע דברי חכמים, ולבך תשית לדעתי’; ‘לדעתם’ לא נאמר, אלא ‘לדעתי’. רב חנינא אמר מהכא, (תהילים מה יא) ‘שמעי בת וראי, והטי אזנך, ושכחי עמך ובית אביך’ וגו’. קשו קראי אהדדי? לא קשיא, הא בגדול, הא בקטן. כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא, ר”מ אכל תחלא ושדא שיחלא לברא. דרש רבא, מאי דכתיב (שיר השירים ו יא) ‘אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל’ וגו’; למה נמשלו ת”ח לאגוז? לומר לך, מה אגוז זה – אע”פ שמלוכלך בטיט ובצואה, אין מה שבתוכו נמאס, אף ת”ח – אע”פ שסרח אין תורתו נמאסת. אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, א”ל, מאי קא עביד הקב”ה? א”ל, קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דר”מ לא קאמר. א”ל, אמאי? משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר. א”ל, אמאי? ר”מ רמון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק. א”ל, השתא קאמר ‘מאיר בני אומר, בזמן שאדם מצטער – שכינה מה לשון אומרת? קלני מראשי, קלני מזרועי! אם כך הקב”ה מצטער על דמן של רשעים, ק”ו על דמן של צדיקים שנשפך! אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי. א”ל, שיננא! מאי קא בכית? א”ל, מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן (ישעיה לג יח) ‘איה סופר, איה שוקל, איה סופר את המגדלים’; ‘איה סופר’ – שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, ‘איה שוקל’ – שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה, ‘איה סופר את המגדלים’ – שהיו שונין ג’ מאות הלכות במגדל הפורח באויר, ואמר רבי אמי, תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, ותנן ‘ג’ מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא’, אנן מה תהוי עלן? א”ל, שיננא! טינא היתה בלבם! אחר מאי? זמר יווני לא פסק מפומיה. אמרו עליו על אחר, בשעה שהיה עומד מבית המדרש, הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו. שאל נימוס הגרדי את ר”מ, כל עמר דנחית ליורה סליק? א”ל, כל מאן דהוה נקי אגב אימיה – סליק, כל דלא הוה נקי אגב אימיה – לא סליק. ר”ע עלה בשלום וירד בשלום, ועליו הכתוב אומר (שיר השירים א ד) ‘משכני אחריך נרוצה’. ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להם הקב”ה, הניחו לזקן זה, שראוי להשתמש בכבודי!
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
