לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252388
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252476
גיטין דף כד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
וממקום שבאת, מה להלן צריכות שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם – אף היא צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם. אמר רב אשי, מתניתין נמי דיקא, דקתני ‘האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה לומר’ כו’, ש”מ. ורב יוסף, רישא וסיפא בחוצה לארץ, מציעתא בארץ? אין, רישא וסיפא בחו”ל, מציעתא בארץ. ממאי? מדקתני ‘מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח’, ולא קתני’ שהכתב ופה מוכיח’: האשה עצמה מביאה וכו’: אשה מכי מטי גיטה לידה איגרשה לה! אמר רב הונא, באומר ‘לא תתגרשי בו אלא בפני ב”ד פלוני’. סוף סוף כי מטיא התם איגרשה בה! אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא, דאמר לה כי מטית התם אתנחיה אארעא ושקליה. אי הכי הוה ליה ‘טלי גיטך מעל גבי קרקע’, ואמר רבא ‘טלי גיטך מעל גבי קרקע’ לא אמר כלום! אלא דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם, וכי מטית התם הוי שליח לקבלה וקבלי את גיטך. והא לא חזרה שליחות אצל הבעל? דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם, וכי מטית התם שוי שליח לקבלה. הניחא למ”ד אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, אלא למ”ד אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, מאי איכא למימר? טעמא מאי משום דאיכא בזיון דבעל, והכא בעל לא קפיד. הניחא למ”ד משום בזיון דבעל, אלא למ”ד משום חצרה הבאה לאחר מיכן מאי איכא למימר? דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם, וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי את גיטך מיניה. ואיבעית אימא, דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם, וכי מטית התם אימר קמי בי דינא בפני נכתב ובפני נחתם, ומשוי בי דינא שליח וליתבוה ניהליך:
פרק שלישי כל הגט
מתני’. כל גט שנכתב שלא לשום אשה – פסול. כיצד? היה עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין ‘איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני’, ואמר זה שמי וזה שם אשתי – פסול לגרש בו. יתר מיכן, כתב לגרש את אשתו ונמלך, מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך – פסול לגרש בו.
עמוד ב
יתר מיכן, היו לו שתי נשים ושמותיהן, שוות כתב לגרש את הגדולה – לא יגרש בו את הקטנה. יתר מיכן, אמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש – פסול לגרש בו: גמ’. ‘כתב לגרש את אשתו ונמלך’ וכו’. ואלא רישא במאי? אמר רב פפא, בסופרין העשויין להתלמד עסקינן. אמר רב אשי, דיקא נמי דקתני ‘סופרין מקרין’, ולא קתני ‘סופרין קוראין’, ש”מ. מאי ‘יתר מיכן’? תנא דבי ר’ ישמעאל, ‘לא זה שנכתב שלא לשום גירושין, אלא אף זה שנכתב לשום גירושין – פסול; ולא זה שנכתב שלא לשום גירושין דידיה, אלא אף זה שנכתב לשום גירושין דידיה – פסול; ולא זה שלא נכתב לשום גירושין הא, אלא אף זה שנכתב לשום גירושין הא – פסול’. מאי טעמא? אי כתב ‘ונתן ספר כריתות בידה’ – הוה אמינא למעוטי האיך קמא דלא עביד לשום כריתות, אבל כתב לגרש את אשתו ונמלך דעביד לשום כריתות – אימא כשר, כתב רחמנא (דברים כד א) ‘וכתב’. אי כתב רחמנא ‘וכתב’ – הוה אמינא למעוטי האי דלא איהו קא כתיב לה, אבל יש לו שתי נשים, דאיהו קא כתיב לה – אימא כשר, כתב רחמנא (דברים כד א) ‘לה’ לשמה. וסיפא למה לי? הא קא משמע לן דאין ברירה: כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה: קטנה הוא דלא מצי מגרש ביה, הא גדולה מצי מגרש ביה? אמר רבא, זאת אומרת, שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת מוציאין שטר חוב על אחרים. א”ל אביי, אלא מעתה רישא דקתני ‘שמי כשמך פסול לגרש בו’ – שני הוא דלא מצי מגרש ביה הא ראשון מצי מגרש ביה? והא אמרינן ‘ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב’! אלא מאי אית לך למימר? בעדי מסירה ור’ אלעזר היא, הכא נמי בעדי מסירה ור’ אלעזר היא. אמר רב, כולן פוסלין בכהונה חוץ מן הראשון. ושמואל אמר, אף ראשון נמי פוסל. ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל, כל מקום ששנו חכמים ‘גט פסול’ – פסול ופוסל, חליצה פסולה – פסולה ופוסלתה מן האחין. במערבא אמרי משמיה דר’ אלעזר, שמאל ולילה – פסולות ופוסלות,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
