לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222320
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222351
מגילה דף יט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
קנקנתום – חרתא דאושכפי, דיפתרא – דמליח וקמיח ולא עפיץ, נייר – מחקא: עד שתהא כתובה אשורית: דכתיב ‘ככתבם וכזמנם’: על הספר ובדיו וכו’: מנלן? אתיא ‘כתיבה’ ‘כתיבה’; כתיב הכא (אסתר ט כט) ‘ותכתב אסתר המלכה’, וכתיב התם (ירמיה לו יח) ‘ויאמר להם ברוך, מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ואני כותב על הספר בדיו’: מתני’. בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו – קורא כמקומו, ואם לאו – קורא עמהן. ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה י”ח? ר”מ אומר, כולה. ר’ יהודה אומר, מ’איש יהודי’. רבי יוסי אומר, מ’אחר הדברים האלה’: גמ’. אמר רבא, לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י”ד; אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר – קורא עמהן. אמר רבא, מנא אמינא לה? דכתיב (אסתר ט יט) ‘על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות’; מכדי כתיב ‘היהודים הפרזים’, למה לי למיכתב ‘היושבים בערי הפרזות’? הא קמ”ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז. אשכחן פרוז; מוקף מנא לן? סברא הוא; מדפרוז בן יומו קרוי פרוז, מוקף בן יומו קרוי מוקף. ואמר רבא, בן כפר שהלך לעיר, בין כך ובין כך קורא עמהן. מאי טעמא? האי כבני העיר בעי למקרי, ורבנן הוא דאקילו על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין; הני מילי כי איתיה בדוכתיה, אבל כי איתיה בעיר – כבני עיר בעי למקרי. איתיביה אביי, ‘בן כרך שהלך לעיר – בין כך ובין כך קורא כמקומו’; ‘בן כרך’ ס”ד? באם עתיד לחזור תליא מילתא! אלא לאו בן כפר? ולאו תרוצי מתרצת? תני ‘קורא עמהן’: מהיכן קורא אדם את המגילה וכו’: תניא, רשב”י אומר, מ’בלילה ההוא’. א”ר יוחנן, וכולן מקרא אחד דרשו, ‘ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף’; מאן דאמר כולה – תוקפו של אחשורוש, ומאן דאמר מ’איש יהודי’ – תוקפו של מרדכי, ומ”ד מ’אחר הדברים האלה’ – תוקפו של המן, ומ”ד מ’בלילה ההוא’ – תוקפו של נס. רב הונא אמר מהכא, ‘ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם’; מ”ד כולה – מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלים של בית המקדש? ‘על ככה’ – משום דחשיב שבעים שנין ולא איפרוק, ‘ומה הגיע אליהם’ – דקטל ושתי, ומ”ד מ’איש יהודי’ – מה ראה מרדכי דאיקני בהמן? ‘על ככה’ – דשוי נפשיה ע”ז, ‘ומה הגיע אליהם’ – דאתרחיש ניסא, ומ”ד מ’אחר הדברים האלה’ – מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים? ‘על ככה’ – משום ד’מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה’, ‘ומה הגיע אליהם’ – ותלו אותו ואת בניו על העץ, ומ”ד מ’בלילה ההוא’ – מה ראה אחשורוש להביא את ספר הזכרונות? ‘על ככה’ – דזמינתיה אסתר להמן בהדיה, ‘ומה הגיע אליהם’ – דאתרחיש ניסא. א”ר חלבו, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב, הלכה כדברי האומר כולה; ואפי’ למאן דאמר מ’איש יהודי’ – צריכה שתהא כתובה כולה. וא”ר חלבו, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב, מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת; נקראת ספר – שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, ונקראת אגרת – שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה. אמר רב נחמן, ובלבד שיהו משולשין. אמר רב יהודה, אמר שמואל, הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים, לא יצא. אמר רבא, לא אמרן אלא דלא מחסרא ומייתרא פורתא, אבל מחסרא ומייתרא פורתא – לית לן בה. לוי בר שמואל הוה קא קרי קמיה דרב יהודה במגילה
עמוד ב
הכתובה בין הכתובים, אמר ליה, הרי אמרו הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא. א”ר חייא בר אבא, א”ר יוחנן, הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים – לא יצא. ומחו לה אמוחא, בצבור שנו. ואמר רבי חייא בר אבא, א”ר יוחנן, שיור התפר הלכה למשה מסיני. ומחו לה אמוחא, ולא אמרו אלא כדי שלא יקרע. ואמר רבי חייא בר אבא, א”ר יוחנן, אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו, כמלא נקב מחט סדקית, לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר (שמות לג כ) ‘כי לא יראני האדם וחי’. ואמר ר’ חייא בר אבא, א”ר יוחנן, מאי דכתיב (דברים ט י) ‘ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה’ עמכם בהר’? מלמד שהראהו הקב”ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, ומה שהסופרים עתידין לחדש, ומאי ניהו? מקרא מגילה: מתני’. הכל כשרין לקרות את המגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן. ר’ יהודה מכשיר בקטן: גמ’. מאן תנא חרש דיעבד נמי לא? אמר רב מתנה, ר’ יוסי היא, דתנן, ‘הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו – יצא, רבי יוסי אומר – לא יצא’. וממאי דרבי יוסי היא, ודיעבד נמי לא? דלמא רבי יהודה היא, ולכתחלה הוא דלא, הא דיעבד שפיר דמי? לא סלקא דעתך, דקתני חרש דומיא דשוטה וקטן; מה שוטה וקטן דיעבד נמי לא, אף חרש דיעבד נמי לא. ודלמא הא כדאיתא והא כדאיתא? מדקתני סיפא ‘רבי יהודה מכשיר בקטן’, מכלל דרישא לאו ר’ יהודה היא. ודלמא כולה ר’ יהודה היא? מי דמי? רישא לפסולה וסיפא לכשירה! ודלמא כולה ר’ יהודה היא, ותרי גווני קטן קתני לה, וחסורי מיחסרא והכי קתני, ‘הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, בד”א בקטן שלא הגיע לחינוך, אבל בקטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחלה, שר’ יהודה מכשיר בקטן’. במאי אוקימתא, כר’ יהודה ודיעבד? אלא הא דתני (ר’) יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי, חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה, מני? אי רבי יהודה – דיעבד אין לכתחלה לא; אי רבי יוסי – דיעבד נמי לא, ואלא מאי ר’ יהודה ואפי’ לכתחלה? אלא הא דתניא, ‘לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך – יצא’, מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי; אי ר’ יהודה – אפי’ לכתחלה, אי ר’ יוסי – אפי’ דיעבד נמי לא?
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
