לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222332
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222363
מגילה דף לא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ברכות וקללות. אין מפסיקין בקללות, אלא אחד קורא את כולן. בשני ובחמישי, בשבת במנחה, קורין כסדרן, ואין עולים להם מן החשבון. שנאמר, (ויקרא כג מד) ‘וידבר משה את מועדי ה’ אל בני ישראל’, מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו: גמ’. ת”ר, בפסח קורין בפרשת מועדות, ומפטירין בפסח גלגל. והאידנא דאיכא תרי יומי, יומא קמא בפסח גלגל, ולמחר בפסח יאשיהו. ושאר ימות הפסח – מלקט וקורא מענינו של פסח. מאי היא? אמר רב פפא, מאפ”ו סימן, יום טוב האחרון של פסח קורין (שמות יג יז) ‘ויהי בשלח’, ומפטירין (שמואל ב כב א) ‘וידבר דוד’, ולמחר (דברים טו יט) ‘כל הבכור’, ומפטירין (ישעיה י לב) ‘עוד היום’. אמר אביי, והאידנא נהוג עלמא למיקרי ‘משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא’. בעצרת – (דברים טז ט) ‘שבעה שבועות’, ומפטירין בחבקוק. אחרים אומרים – (שמות יט א) ‘בחדש השלישי’, ומפטירין במרכבה. והאידנא דאיכא תרי יומי, עבדינן כתרוייהו, ואיפכא. בראש השנה – (במדבר כט א) ‘בחדש השביעי’, ומפטירין (ירמיה לא כ) ‘הבן יקיר לי אפרים’. ויש אומרים – (בראשית כא א) ‘וה’ פקד את שרה’, ומפטירין (שמואל א ב א) בחנה. והאידנא דאיכא תרי יומי, יומא קמא כיש אומרים, למחר (בראשית כב א) ‘והאלהים נסה את אברהם’, ומפטירין ‘הבן יקיר’. ביוה”כ קורין (ויקרא טז א) ‘אחרי מות’, ומפטירין (ישעיה נז טו) ‘כי כה אמר רם ונשא’, ובמנחה קורין בעריות, ומפטירין ביונה. אמר ר’ יוחנן, כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב”ה, אתה מוצא ענוותנותו. דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה – (דברים י יז) ‘כי ה’ אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים’, וכתיב בתריה ‘עושה משפט יתום ואלמנה’. שנוי בנביאים -(ישעיה נז טו) ‘כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש’ וגו’, וכתיב בתריה ‘ואת דכא ושפל רוח’. משולש בכתובים – דכתיב (תהילים סח ה) ‘סולו לרוכב בערבות ביה שמו’, וכתיב בתריה ‘אבי יתומים ודיין אלמנות’. יו”ט הראשון של חג, קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים, ומפטירין (זכריה יד א) ‘הנה יום בא לה”. והאידנא דאיכא תרי יומי, למחר מיקרא ה”נ קרינן; אפטורי מאי מפטירין? (מלכים א ח ב) ‘ויקהלו אל המלך שלמה’. ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. יו”ט האחרון קורין ‘כל הבכור’ מצות וחוקים ובכור, ומפטירין (מלכים א ט א) ‘ויהי ככלות שלמה’. למחר קורין וזאת הברכה, ומפטירין (מלכים א ח כב) ‘ויעמד שלמה’. אמר רב הונא, אמר רב, שבת שחל להיות בחולו של מועד, בין בפסח בין בסוכות, מקרא קרינן (שמות לג יב) ‘ראה אתה’, אפטורי – בפסח (יחזקאל לז ד) ‘העצמות היבשות’, ובסוכות (יחזקאל לח יח) ב’יום בא גוג’. בחנוכה – בנשיאים, ומפטירין (זכריה ב יד) בנרות דזכריה, ואי מיקלעי שתי שבתות, קמייתא בנרות דזכריה, בתרייתא (מלכים א ז מ) בנרות שלמה. בפורים – (שמות יז ח) ‘ויבא עמלק’. בראשי חדשים – (במדבר כח יא) ‘ובראשי חדשיכם’. ראש חדש שחל להיות בשבת, מפטירין (ישעיה סו) ‘והיה מדי חדש בחדשו’; חל להיות באחד בשבת, מאתמול מפטירין (שמואל א כ) ‘ויאמר לו יהונתן מחר חדש’. אמר רב הונא,
עמוד ב
ראש חדש אב שחל להיות בשבת, מפטירין (ישעיה א יד) ‘חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח’. מאי ‘היו עלי לטורח’? אמר הקב”ה, לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם. בתשעה באב גופיה, מאי מפטרינן? אמר רב, (ישעיה א כא) ‘איכה היתה לזונה’. מקרא מאי? תניא, ‘אחרים אומרים (ויקרא כו יד) ‘ואם לא תשמעו לי’, ר’ נתן בר יוסף אומר (במדבר יד יא) ‘עד אנה ינאצוני העם הזה’, ויש אומרים (במדבר יד כז) ‘עד מתי לעדה הרעה הזאת”. אמר אביי, האידנא נהוג עלמא למיקרי (דברים ד כה) ‘כי תוליד בנים’, ומפטירין (ירמיה ח יג) ‘אסוף אסיפם’: [במעמדות] במעשה בראשית וכו’: מנהני מילי? א”ר אמי, אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר (ירמיה לג כה) ‘אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי’, וכתיב (בראשית טו ח) ‘ויאמר ה’ אלהים במה אדע כי אירשנה’; אמר אברהם לפני הקב”ה, רבש”ע! שמא ח”ו ישראל חוטאים לפניך, ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? אמר לו, לאו, אמר לפניו, רבש”ע! במה אדע? אמר לו, ‘קחה לי עגלה משולשת’ וגו’; אמר לפניו, רבש”ע! תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו, כבר תקנתי להם סדר קרבנות; כל זמן שקוראין בהן, מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם: בתעניות ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות: מה”מ? אמר ר’ חייא בר גמדא, אמר רבי אסי, דאמר קרא (משלי ג יא) ‘מוסר ה’ בני אל תמאס’. ריש לקיש אמר, לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות. אלא היכי עביד? תנא, כשהוא מתחיל – מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים – מסיים בפסוק שלאחריהן. אמר אביי, לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים; אבל קללות שבמשנה תורה, פוסק. מאי טעמא? הללו בלשון רבים אמורות, ומשה מפי הגבורה אמרן, והללו בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן. לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה דרב הונא בארורי; אמר לו, אכנפשך, לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים, אבל שבמשנה תורה פוסק. תניא, ר’ שמעון בן אלעזר אומר, עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ר”ה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש, כדי שתכלה השנה וקללותיה. בשלמא שבמשנה תורה, איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה; אלא שבתורת כהנים, אטו עצרת ראש השנה היא? אין. עצרת נמי ראש השנה היא, דתנן ‘ובעצרת על פירות האילן’. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
