לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224488
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224460
מועד קטן דף ח
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאו, והכא מטמאו, ורבי אמר, אצטריך, דאי כתב רחמנא ‘וביום הראות בו’, הוה אמינא לדבר מצוה – אין, לדבר הרשות – לא; כתב רחמנא ‘וצוה הכהן’. ואי כתב רחמנא ‘וצוה הכהן’, הוה אמינא הני אין, דלאו טומאה דגופיה; אבל טומאה דגופיה, אימא מיחזא חזיא ליה, צריכא. אמר מר, ‘יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו’. מאי משמע? אמר אביי, א”כ ליכתוב רחמנא ‘ביום’; מאי ‘וביום’? שמע מינה, יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו. רבא אמר, כולה קרא יתירא הוא, דא”כ לכתוב רחמנא ‘ובהראות’; מאי ‘וביום’? שמע מינה, יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו. ואביי? ההוא מיבעי ליה ‘ביום’ ולא בלילה ורבא ‘ביום’ ולא בלילה מנא ליה? נפקא ליה (ויקרא יג יב) מ’לכל מראה עיני הכהן’. ואביי? ההוא מיבעי ליה למעוטי סומא באחת מעיניו. ורבא נמי מיבעי ליה להכי? אין הכי נמי; ואלא ‘ביום’ ולא בלילה מנא ליה? נפקא ליה (ויקרא יד לה) מ’כנגע נראה לי בבית’, ‘לי’ ולא לאורי. ואביי? אי מהתם הוה אמינא הני מילי טומאה דלאו דגופיה, אבל טומאה דגופיה אפילו לאורו נמי, קא משמע לן: מתני’. ועוד אמר ר’ מאיר, מלקט אדם עצמות אביו ואמו, מפני ששמחה היא לו. ר’ יוסי אומר, אבל הוא לו. לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו, קודם לרגל שלשים יום: גמ’. ורמינהו, ‘המלקט עצמות אביו ואמו, הרי זה מתאבל עליהם כל היום, ולערב אין מתאבל עליהן’, ואמר רב חסדא, אפילו צרורין לו בסדינו? אמר אביי, אימא ‘מפני ששמחת הרגל עליו’: ולא יערער על מתו: מאי ‘לא יערער על מתו’? אמר רב, כד הדר ספדנא במערבא, אמרי, ‘יבכון עמיה כל מרירי ליבא’: קודם הרגל שלשים יום: מאי שנא שלשים יום? אמר רב כהנא, אמר רב יהודה, אמר רב, מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל, ובא ספדן ועמד על פתח ביתו, ונטלתן אשתו ונתנתן לו, ונמנע ולא עלה; באותה שעה אמרו, לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום. ושמואל אמר,
עמוד ב
לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום. מאי בינייהו? איכא בינייהו דקעביד בחנם: מתני’. אין חופרין כוכין וקברות במועד, אבל מחנכין את הכוכין במועד. ועושין נברכת במועד, וארון עם המת בחצר. רבי יהודה אוסר, אלא אם כן יש עמו נסרים: גמ’. מאי כוכין ומאי קברות? אמר רב יהודה, כוכין – בחפירה, וקברות – בבנין. תניא נמי הכי, ‘אלו הן כוכין ואלו הן קברות, כוכין – בחפירה, וקברות – בבנין’: אבל מחנכין את הכוכין: כיצד מחנכין? אמר רב יהודה, שאם היה ארוך מקצרו. במתניתא תנא, מאריך בו ומרחיב בו: ועושין נברכת כו’: מאי נברכת? אמר רב יהודה, זו בקיע. והתניא ‘הנברכת והבקיע’? אמר אביי ואיתימא רב כהנא, גיהא ובר גיהא: וארון עם המת בחצר: תנינא להא דתנו רבנן, ‘עושין כל צורכי המת, גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו ועושין לו ארון מנסרין המנוסרין מערב יו”ט, רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף מביאין עצים ומנסרן בצינעא בתוך ביתו’: מתני’. אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו. אבל מחזיר הוא את גרושתו. ועושה אשה תכשיטיה במועד. רבי יהודה אומר, לא תסוד, מפני שניוול הוא לה. ההדיוט תופר כדרכו, והאומן מכליב. ומסרגין את המטות. רבי יוסי אומר, ממתחין: גמ’ וכי שמחה היא לו מאי הוי? אמר רב יהודה, אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר, אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר ר’ אלעזר, אמר ר’ חנינא, לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. רבה בר [רב] הונא אמר, מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. אמר ליה אביי לרב יוסף, הא דרבה בר [רב] הונא? דרב הוא! דאמר רב דניאל בר קטינא, אמר רב, מנין שאין נושאין נשים במועד? שנאמר (דברים טז יד) ‘ושמחת בחגך’; ‘בחגך’ ולא באשתך. עולא אמר, מפני הטורח. רבי יצחק נפחא אמר, מפני ביטול פריה ורביה. מיתיבי, ‘כל אלו שאמרו אסורין לישא במועד,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
